ז׳אן מישל באסקייה

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע

לפנינו 35 יצירות של ז׳אן מישל באסקייה ( 1960-1988 ) , אמן גרפיטי שהפך לאחר מותו העצוב ( מנת יתר של סמים ) ובטרם עת ( גיל 28 ) לנושא הדגל של האסכולה הניאו- אקספרסיוניסטית , ואוסיף – ממש לא באירוניה – לכהן גדול של תרבות ואמנות. סיפורו של באסקייה נחשב לאחד מהמדהימים בתולדות האמנות העכשווית. בשורה התחתונה – כל אחד מהציורים שלפנינו שווה מיליוני דולרים! 12 מהם נמכרו כל אחד במחיר של יותר מ 30 מיליון דולר ומי שהפכו כתוצאה מכך למולטי מיליונרים היו הגלייריסטים שטיפחו במרץ רב את האגדה על האמן יוצא הדופן הזה ויצירותיו ה ״שטניות ״. בכל מקרה – זו עובדה מוכחת בשטח שכל המוזיאונים שעוסקים באמנות בת זמננו מתחרים בטירוף זה בזה על כל ציור של באסקייה שמוצע למכירה – רוב הציורים מגיעים לבסוף לאוספים הפרטיים של המגה אספנים – טייקונים, אוליגרכים ושייכים מהמפרץ – באיזושהי פינה של העולם – והגלייריסטים ולצדם , מתווכים למיניהם – מוסיפים להתעשר ללא הרף . ז'אן מישל נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק לאם פורטוריקנית ולאב קאריבי ממוצא האיטי. כבר בגיל צעיר מאוד הבחינו הוריו בכשרונו האמנותי של בנם ועודדו אותו כמיטב יכולתם להתמיד ולפתח אותו . בגיל 17 החל ז'אן מישל לצייר גרפיטי בחוצות ניו יורק וחתם בכינוי : " סאמו " ( SAMO ) . עבודותיו עוררו סקרנות אך זהותו לא נחשפה. בתחילת שנות ה 80 , לאחר שנים של חיפוש עצמי אמנותי עצמי , החל באסקייה לצייר על בד . הוא אותר על ידי גלייריסטית שהחביאה אותו ומימנה את עבודתו כמעט בסתר. כשהיא הציגה את עבודותיו הצבעוניות בפני חוגי " תעשיית הגלריות " שהפכה באותן שנים למעצבת דעתם ו " טעמם " של האספנים הגדולים . הוא עורר עניין רב גם בקרב אמני התקופה עצמם. עד מהרה נסק כוכבו של באסקייה והוא הוזמן להציג בגלריות של צ'לסי והוילג' – לצדם של אמנים ניאו אקספרסיוניסטים מוכרים ובהם : פרנצ'סקו קלמנטה וג'וליאן שנאבל ( מפיק ובמאי הסרט המפורסם על וינסנט ואן גוך : " בשערי גן העדן " ) ובעקבות הצלחתו המטאורית החל להתחכך בצמרת ה " תרבותית " של עשור שנות ה 80 – ולפי רכילאי התקופה – אף ניהל זוגיות סקס קצרצרה עם הזמרת " מדונה ". אולם הפריצה הגדולה של באסקייה החלה לאחר מפגש מדהים שלו עם אנדי וורהול ( 1928-1987 ) , מלך הפופ-ארט , שאימץ אותו , ובהחלט – טיפח אותו . ארוחת ערב בבית הוריו הפשוטים ( שכבר הפכו לעשירים מאוד ) של ז'אן מישל בברוקלין שסעד אנדי וורהול ביחד עם כל בני משפחת באסקייה – סוקרה בהרחבה. לימים קבעו מבקרי האמנות כי באותם ימים – וורהול היה זקוק לז'אן מישל יותר מאשר ההיפך… האחד היה בעמדת דעיכה והשני בשיא ימי ההמראה. אך למרות הצלחתו המסחרית המטאורית והביקורות המהממות שלהן זכה ואולי דווקא – בגללן – כשל האמן הצעיר מדי והחל להשתמש באופן הולך וגובר בסמים קשים כמו קוקאין ולאחר מכן , הרואין. ובשנת 1988 , שנה אחת בדיוק לאחר מותו של ידידו , אנדי וורהול , נמצא ז'אן מישל באסקייה מת בסטודיו שלו – כשהמזרק נעוץ בזרועו. ציוריו של באסקייה נראים פרועים וכאוטיים למדי. ניתן לזהות בהם מוטיבים בסיסיים חוזרים ונשנים כדוגמת – מסיכות שבטיות בעלות מראה פרימיטיבי ו/או מבע פסיכודלי, גולגלות , סמלים מיסטיים ודמויות סמי- פיגורטיביות בלתי מזוהות. עבודותיו של באסקייה מאופיינות בגושי צבע מבודדים , עזים ולוהטים – ובעת ההתבוננות בהן – ניתן לחוש באוירה הטעונה והמחושמלת ששוררת בתוכן. כאמור, כיום נמכרים ציוריו של באסקייה כמעט אך ורק במכירות פומביות וכל אחד מהם גורף מיליוני דולרים. בשנת 2004 – 16 שנים לאחר מותו הטראגי , נערכה תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה מסוגה לכבודו של ז'אן מישל באסקייה ב " מוזיאון ברוקלין " והיא תרמה רבות להכרה גוברת בתרומתו הדרמטית לניאו אקספרסיוניזם ובכלל – להיסטוריה החדשה של האמנות.+31