הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של
ד"ר אמיר גבע
יום ה 23 בפברואר 1894 , כשהוא בן 29 , אלכוהוליסט כבד ולוקה בעגבת הולכת ומחמירה, ארז הנרי דה טולוז לוטרק את מטלטליו , ועבר להתגורר במוסד הפריזאי שהקסים אותו יותר מכל , ומן הסתם, עורר בו מחדש השראה ומוטיבציה ליצירה – בית הבושת ( BROTHEL ) הנחשב ביותר בעיר : ״ הפרח הלבן ״ ( LA FLEUR BLANCHE ) ובכך, בלא משים , הפך מאחד מענקי הפוסט אימפרסיוניזם, גם לראשון , וליחיד אי פעם, שיצר ״ דוקו- ריאליטי ״ בתוך מוסד כזה. כניסתו לבית המפורסם ששכן ברחוב דה מולינס בלב הרובע ה 1 היוקרתי של פריז, נעשה באישורן המלא של מנהלת המקום, מאדאם בארון ובתה , פולט ,לאחר שאחת מהנשים העוסקות במקצוע העתיק בעולם, שהתגוררה ועבדה במקום, ואשר הייתה ביחסי ידידות קרובה וכנה עם האמן הגמד , הנכה, החולה והמיוסר , הפצירה בהן לאפשר לו לגור עמן ועם 40 הבנות הנוספות שחיו ופעלו בבית הזה ועם הצוות של עובדי ושומרי המוסד ואף להסתובב בתוכו ככל שיחפוץ ולשרטט סקיצות ככל שיעלה בדעתו. לוטרק שהה בבית הזה ( שהצרפתים כינו אותו : MAISON DE GRANDE TOLLERANCE ובעברית : ״ מעון הסובלנות הגבוהה ״ ), כחודשיים , כדייר קבוע לכל דבר, ויצר בזמן הקצר הזה – סקיצות מפורטות ל 40 ציורי שמן המתארים את החיים במוסד, עשרות רישומים בעפרון פחם על נייר ו 13 טיוטות לעבודות נדירות שאיש לא זכה לצייר לפניו או אחריו – של חיי האהבה הפרטיים של הנערות שחיו במקום קשה היום הזה , ונחמתן האמיתית והיחידה היתה – זו בזרועות חברתה. אנו נעסוק היום ב 9 מתוך הציורים האינטימיים הללו שיצירתם אופשרה באופן בלעדי ללוטרק על ידי ידידתו הקרובה , נערה אדמונית , צעירה ונאה למדי, ששמה היה : ROLANDE (רולנד ) שהיתה בעצמה ,כמובן, אוהבת נשים , בכך שיכול היה להיכנס לחדריהן הפרטיים של הבנות ככל שחפץ ובלבד שלא בזמן מפגשן עם האורחים , הגברים , ששילמו ממיטב כספם תמורת שירותי המין השונים והמשונים, שקיבלו במקום. לוטרק יצר את 53 העבודות המדהימות בסטודיו שלו , לאחר ששב הביתה עם הסקיצות שהכין בבית הבושת – ONLINE – והשלים את המלאכה כולה בשנת 1897 כשמצבו הבריאותי כבר היה רופף ביותר. מעט מאוחר יותר, התמוטט פיזית ונפשית ואושפז על ידי אמו, הדוכסית של אלבי, במוסד סגור. לוטרק נפטר בשנת 1901, בגיל 36, באחוזת משפחתו האריסטוקרטית שבדרום צרפת כתוצאה מסיבוכי שחמת הכבד ומחלת העגבת, ונקבר לא רחוק משם. האמת היא שלוטרק לא היה האמן הראשון שצייר נערות שעוסקות בזנות במקום עבודתן. אמיל ברנאר ואדגר דגה קדמו לו ויצרו באמנות המוקדמת שלהם תמונות מתוך בתי הבושת של פריז עוד לפניו. אצל אדגר דגה תוארו הנערות – בלות, עייפות וטרודות ואפילו ,מכוערות – ואילו אצל אמיל ברנאר הן תוארו כשטוחות ,שטחיות ואפילו גרוטסקיות כמו דמויות בחוברות קומיקס. לוטרק, לעומתם, השקיע את כל רגישותו והחמלה שבו , כדי לתאר כל אחת ואחת מהנערות שטרח כל כך להכיר באופן אישי במוסד של המאדאם בארון והוא צייר אותן תמיד, בזמן אמיתי, ושיקף את דמותה של כל אחת מהן במצב הרוח שהיה לה באותו רגע ובכך נתן לתוצר המוגמר אפקט של אמת .ברשותכם אתן הסבר קצר על כל אחד מ 9 הציורים שהצגתי כאן – לצדה של כל תמונה.
