יאקופו קומין, הידוע בכינויו טינטורטו (1518–1594), היה אחד מהציירים הגדולים של תקופת הרנסאנס באיטליה, במיוחד בוונציה, עיר הולדתו. כינויו "טינטורטו" נבע ממלאכתו של אביו, שהיה צובע בדים (באיטלקית: "טינטור"). טינטורטו נחשב לאמן עם סגנון ייחודי, ששילב בין המסורת הציורית של הרנסאנס האיטלקי לבין נטייה חדשנית לשימוש באור וצל, תנועה ודינמיות, שהשפיעו רבות על ההתפתחות של הבארוק.
טינטורטו נולד בוונציה ובילה את רוב חייו בעיר. כבר בגיל צעיר הפגין כישרון בציור, והתקבל להתלמדות אצל טיציאן, אחד המאסטרים הגדולים של התקופה. עם זאת, תקופת ההתלמדות הייתה קצרה, וטינטורטו המשיך לפתח סגנון ייחודי משלו, תוך שילוב בין השפעות טיציאניות לבין הנטייה להציג סצנות דרמטיות ומלאות בתנועה.
אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של טינטורטו הוא השימוש הדרמטי באור וצל (קיארוסקורו), יחד עם יכולתו ללכוד תנועה ותנופה בסצנות גדולות ומורכבות. דמויותיו מוצגות לרוב בזוויות חדות ומורכבות, עם תנועות חזקות ודינמיות, שנדמה כאילו הן מתפרצות מהבד. טינטורטו התמחה ביצירת קומפוזיציות רחבות היקף, תוך שהוא מצליח לשמור על תיאום והרמוניה בין חלקי היצירה.
עבודות בולטות
"הסעודה האחרונה" (1592–1594) – ציור המזוהה ביותר עם טינטורטו, הממוקם בכנסיית סן ג'ורג'ו מג'ורה בוונציה. הסצנה מוצגת בצורה דרמטית עם משחקי אור וצל ייחודיים ודינמיות יוצאת דופן.
"גן העדן" (1588–1592) – ציור עצום ממדים הממוקם בארמון הדוג'ה בוונציה, אחת מהעבודות הגדולות בעולם, המתאר סצנה עמוסה בפרטים.
"הבריאה של בעלי החיים" (1550) – דוגמה נוספת לאמנותו הדינמית והייחודית, המתארת את בריאת העולם בצורה סוערת ותיאטרלית.
השפעתו של טינטורטו על עולם האמנות הייתה ניכרת במיוחד באמנות הוונציאנית, אך גם מעבר לה. סגנונו הדרמטי והניסיוני סייע בהיווצרות סגנון הבארוק, שיגיע לשיאו במאה ה-17. אמנים מאוחרים יותר, כמו רובנס וקרוואג'יו, שאבו השראה מהשימוש באור וצל ומהדינמיות שאפיינו את עבודותיו של טינטורטו.
במהלך חייו ובעשורים לאחר מותו, טינטורטו הוכר כאחד האמנים החשובים ביותר של הרנסאנס המאוחר, ונחשב עד היום לאחת הדמויות המרכזיות בהתפתחות האמנות האירופאית.
