הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. ״ הגלריה הלאומית ״ , חדר 29. בחרתי להציג לפניכם את הציור המפורסם של טיציאן ( 1477-1576 ) משנת 1520 ששמו : ״ בכחוס ואריאדנה ״. זהו ציור בצבעי שמן על בד שגודלו : 191×177 ס״מ . הציור הוזמן על ידי אלפונסו ה 1 ד׳אסטה , דוכס פרארה כדי לקשט את חדר העבודה בארמונו ( CAMERINO D’ALBASTRO ). רפאל קיבל את ההזמנה וזכה במקדמה הגונה עבור העבודה , אך בטרם הספיק ליצור את היצירה שהוזמנה – נפטר בטרם עת. בעקבות מותו של רפאל התבקש טיציאן, ענק האסכולה הונציאנית , ליצור מחדש את היצירה . היצירה מבוססת על כתביהם של שני המשוררים הרומיים הגדולים קטולוס ( 87-54 לפנה״ס ) ואובידיוס ( 43-17 לספירה ) . ביצירה מתוארת אריאדנה ( בתו של מינוס מלך כרתים ) שננטשה על האי נקסוס ( אי יווני מרוחק בלב הים האגאי ) על ידי אהובה תזאוס ( מלכה המיתולוגי של אתונה העתיקה ) שויתר על אהבתה . האל בכחוס ( דיוניסוס במיתולוגיה היוונית ) גילה אותה על החוף וזינק להצילה משני נמרים שהתקרבו אליה ). לפי פרשנות אחרת , בכחוס שהתאהב באריאדנה , זינק ממרכבתו אליה היו רתומים שני הנמרים. במחצית העליונה של התמונה מתוארים השמים הים תיכוניים שצוירו בעזרת הפיגמנט הכחלחל היקר בעולם : ״ לפיס לזולי ״ ( שנוצר מפירורי אבן חן יקרה בצבע תכלת ), ואילו במחצית התחתונה של התמונה מתואר האי ותהלוכה של תושביו בצבעי ירוק / חום . קיימת גם פרשנות המתייחסת לפרטים קטנים שמופיעים בציור , כמו למשל , פרח הצלף שבתחתית התמונה . פרשנות זו גורסת כי להעמדת הדמויות , טיציאן התבדח והשתמש בהומור ״ בתי שימוש ״ כדי לתאר את גיבוריו. אני איני מקבל טענה זו. הקנבס עליו נוצרה היצירה גולגל פעמים רבות במהלך ההיסטוריה ובעיקר במאה ה 16 וניזוק . ובמהלך המאה ה 19 אף החל להתקלף. הציור שופץ ושוחזר לאחרונה בשנת 1968 על ידי רסטורטורים מומחים והוא מוצג מאז ב ״ גלריה הלאומית ״ , לונדון. היצירה נחשבת לאחת החשובות והמפורסמות ביצירותיו של טיציאן בפרט ולאחת היקרות ביותר בכלל באוסף הנפלא של הנשיונל גאלרי.
