יאן ורמיר (1632-1675), אחד מציירי הבארוק הגדולים של תור הזהב ההולנדי, נודע בציורי הז'אנר האינטימיים שלו, המציגים סצנות מחיי היום-יום בתאורה מופלאה ובדיוק מרהיב. ורמיר נולד בעיר דלפט, שם בילה את רוב חייו ואף הפך לאמן מוערך בקרב בני עירו, אף על פי שבחייו לא זכה לתהילה מחוץ להולנד.
ורמיר היה אומן של פרטים קטנים ושל אור, וייתכן שהשתמש במכשיר אופטי בשם קמרה אבסקורה (camera obscura), שהקרין דימויים על קנבס. הכלי סייע לו להשיג דיוק מרהיב בתיאור האור והצל, ושימש ליצירת ההשתקפויות המתוחכמות והמעברים העדינים בין צבעים שנראים בציוריו. אף שאין הוכחות ישירות לשימושו בטכניקה זו, הסגנון המדויק והבוהק של עבודותיו מצביע על האפשרות.
ורמיר התמקד לרוב בתיאור סצנות פנים אינטימיות, בהן דמויות לרוב נשים, עסוקות בפעילות שקטה כמו כתיבה, נגינה או עבודות בית. דוגמאות בולטות לעבודותיו כוללות את "נערה עם עגיל פנינה", "מוזגת החלב", ו*"נוף דלפט"* – ציור נוף נדיר ביצירתו.
חשיבותו של ורמיר טמונה ביכולתו ללכוד רגעים שקטים ולהעניק להם משמעות עמוקה באמצעות תאורה וטכניקה. בעוד שהיה מצייר בקצב איטי יחסית ומותיר אחריו גוף יצירה קטן (כ-35 ציורים בלבד ששרדו), כל אחד מיצירותיו נחשב ליצירת מופת.
העבודות המפורסמות ביותר של ורמיר מוצגות במוזיאונים מהשורה הראשונה בעולם. "נערה עם עגיל פנינה" שוכן במוזיאון מאוריצהאוס שבהאג, "מוזגת החלב" נמצא ברייקסמוזיאום שבאמסטרדם, ויצירות נוספות מוצגות במוזיאונים כמו המטרופוליטן בניו יורק, הגלריה הלאומית בלונדון והמוזיאון לתולדות האמנות בוינה.
הודות לדיוקו הטכני ותחושת השקט והשלווה בעבודותיו, ורמיר נחשב לאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה של האמנות, והשפעתו ניכרת גם על אמנים מודרניים יותר.







