יאן טורפ

יאן טורפ – בין הסמליות, האור והנפש: הצייר שהלך יד ביד עם ואן גוך בדרכו הרוחנית

יאן טורפ (Jan Toorop, ‏1858–1928) נולד בג'אווה שבאינדונזיה, אז מושבה הולנדית, וגדל בין שני עולמות – המזרחי והרוחני מחד, והמערבי האירופי מאידך. כבר בילדותו התבלט בכישרונו הציורי, ולאחר שעבר להולנד למד באקדמיה לאמנות בהאג, שם החל לטוות את דרכו האמנותית בין אימפרסיוניזם מוקדם לסמליות רבת משמעות.

בתחילת דרכו היה טורפ קשור לקבוצת Les XX בבריסל – קבוצת אמנים חדשנית ששמה לה למטרה לקדם את האמנות המודרנית ולתת במה ליוצרים פורצי דרך. בקבוצה זו הכיר את וינסנט ואן גוך, שהציג לצדו בתערוכות שונות בשנות ה-1880.
בין השניים נרקם קשר של הערכה הדדית עמוקה: ואן גוך התרשם מאוד מהרגישות של טורפ לקו ולתנועה, ואילו טורפ ראה בואן גוך אדם לוהט, כמעט נביא של הצבע. שניהם האמינו שהאמנות איננה רק חיקוי של המציאות, אלא ביטוי של הנפש, של האמונה ושל הסבל האנושי.

שניהם חיפשו דרך לתרגם רוחניות לחומר – ואן גוך עשה זאת בעוצמת הצבעים ובהבעה סוערת, וטורפ בקו מתפתל, אורגני וסימבולי.
כאשר ואן גוך כתב לאחיו תיאו על תערוכות בבריסל, הוא הזכיר את טורפ בהתפעלות. הם חלקו רעיונות על השפעת הדת, האמנות והחיים על היצירה, ושניהם חוו תקופות של מאבק פנימי בין האמונה, השיגעון והחיפוש אחר משמעות.

ציוריו של טורפ, כמו שלוש הכלות (1893) ו-החזון (1892), מהווים מעין המשך פיוטי לדרכו של ואן גוך – ביטוי של התעלות רוחנית דרך צורה, צבע וסמל.
בשלב מאוחר יותר בחייו חזר טורפ לקתוליות, ויצירתו הפכה למיסטית עוד יותר. גם כאן אפשר לראות הדהוד למאבק של ואן גוך בין תשוקה לאלוהים לבין תשוקה לאמנות.

טורפ נחשב לאחד הציירים ההולנדים החשובים של המעבר מהמאה ה-19 למאה ה-20, ולחוליה עדינה אך חיונית בשרשרת שבין האימפרסיוניזם, הסמליות וזרם האר נובו.
הקשר שלו עם ואן גוך היה לא רק אמנותי אלא רוחני — שני אמנים שניסו, כל אחד בדרכו, להפוך את הציור לתפילה.

“האמנות איננה רק עין הרואה, אלא לב המחפש אור.” – יאן טורפ