הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
אנו מסיימים הבוקר את ״׳חגיגת הפוסטים ״ שהוכנה לציון יום השנה ה 120 למותו של אנרי דה טולוז לוטרק ( 1864-1901) שמת בטרם עת ב 9 בספטמבר 1901, כשהוא בן 37 בלבד. לוטרק צייר ב ״ גן של האב פורסט ״ נשים רבות , לבושות היטב , בתספורת נאותה – כשהן יושבות בתנוחות ובזוויות שונות ובגבן עלוות הגן המטופח. אך רק אישה אחת , שהייתה יחידה בחשיבותה בעיניו של הצייר – זכתה לשמש 4 פעמים ברציפות כמודליסטית שלו במיקום הזה – וזו היתה : ״הרקדנית גבריאל ״ ( 1855-1902 ) , שהיתה מפורסמת בפריז כרקדנית הקברטים הטובה ביותר בין ה ״ פרי – לאנסיות ״ – הבנות שהעדיפו להשכיר למועדונים , בתי הקפה קונצרט והקברטים – את שירותיהן , תמורת תשלום לכל הופעה והופעה ומבלי להשתייך לצוות הקבוע שלהם . בדרך זו היא השתכרה היטב , כל עוד היתה בריאה וכשירה , אך לקחה – כמובן – סיכון אישי לא מבוטל . ואכן, בשנת 1890, כשגבריאל ( ששם משפחתה מעולם לא פורסם ) , שהיתה אישה ערירית – שכן, לא נישאה מעולם ולא היו לה ילדים – חלתה בשחפת כשהיא בת 35 , היא התקשתה לרקוד מדי ערב – ומי שנחלץ לעזרתה , כמובן , היה לא אחר מאשר לוטרק , טוב הלב , שהכיר אותה וחיבב אותה מאוד . לוטרק שכר את שירותיה של גבריאל למשך חודש שלם – מאי 1891 , הושיב אותה 4 פעמים בגן , וצייר סדרה של ציורים בכיכובה . הוא, כמובן , אף שילם לה שכר הגון וכן, הלביש אותה היטב ואיפשר לה להסתפר , לשנות קמעא את צבעו של שיערה במהלך החודש הזה ולסרקה על חשבונו – והתוצאה הנהדרת – לפניכם . אני מבקש להזכירכם כי אנרי דה טולוז לוטרק שהיה בשנת 1891 , בן 27 , היה אז בעיצומה של סדרת ניסויי צבע – הוא בחר להשתמש בכל ציור וציור, בפלטה מעט שונה של צבעי שמן – בדרך כלל מינימליסטית – עם : לבן וירוק או עם ורוד וסגול , ומגע חם בתשומת לב מיוחדת לשיער הזהב או האדמדם של המודליסטית שבחר – תוך הדגשה מיוחדת על פניה המטופלות היטב – או לכובע האופנתי שהניח לראשה . משיחות המכחול שלו בציורי הגן היו , דקות , קטנות ומדוייקות . הגישה האמנותית שלו הייתה מאוד מקצועית והוא דייק בעדינות מגעו בלוח הקרטון שעליו העדיף לצייר , והקפיד מאוד בכל מפגש בין מכחולו לבין הלוח . בגישתו זו הפריך לוטרק את הטענות נגדו שהוא כביכול כבר במעמד שנוח לו להתרוצץ מקריקטורה לקריקטורה ומפוסטר לפוסטר – תמורת ממון רב . ממון לא חסר לו . בכל תנוחה שבה הציב את המודליסטיות שלו בגן , הוא מצא דרך לאפשר להן להביט ישירות בעיני הצופה ופעמים רבות סידר את ידיהן כך שאצבעותיהן שולבו זו בזו ובעיקר – כשהן אינן נושאות עליהן אביזרי קישוט או תכשיטים , כדי שפניהן יככבו בציוריו – נטו . מבטה של גבריאל – בכל אחד מארבעת הציורים שהקדיש לה – משקף דאגה עדינה , אך אינו מרוחק , אלא – ישר וחינני. הנוף שמתאר לוטרק בציורי הגן שלו – שימש אך ורק ככלי עזר – עצי ערמונים , מישור ולילך – נראים בדרך כלל ברקע כמו נפחים חיוורים שצבועים במשיחות מהירות ולחות . הטכניקה שלו דרשה דילול רב בטרפנטין של צבעי השמן שבהם נהג להשתמש . ורבים מהמבקרים מאשרים כי על אף שצייר אז כמעט תמיד בצבעי שמן – ציורי הגן שלו נראים כאילו הם נוצרו באמצעות עפרונות פסטל מעודנים . את שמלתה של המודליסטית העדיף לוטרק לצייר בדרך כלל במשיחות מכחול מעט יותר עבות וגסות . אך תמיד נותר לוח הקרטון שתחת ידיו – מאוד יציב , וההגשה – על אף שנראתה ספונטנית כדרכם של האימפרסיוניסטים שקדמו לו – היתה מוקפדת מאוד . אם ננסה לסכם את סדרת ציורי השמן של לוטרק שנוצרו בגנו של מסייה פורסט , שהיה מצוי ממש בסמוך לביתו של טולוז לוטרק ברובע ה 18 של פריז , נוכל לקבוע כי זוהי סדרה שהפיחה משב רוח מרענן במכלול הפקותיו האמנותיות של האמן ומאפשרת לנו לבחון את כשרונו ויכולותיו גם מחוץ לסטודיו שלו , בתי הקפה שבהם נהג לשבת , הקברטים ובתי הבושת – ובקיצור, לזכות לצפות ביכולותיו לצייר באור היום ובטבע . סופה של סדרת : " הרקדנית גבריאל בגנו של מסייה פורסט " ( GABRIELLE DANS LE JARDIN DE MONSIEUR FOREST ׁ) – הוא מדהים בפני עצמו . אחד מהם ( השלישי ) הוצג בתערוכה השנתית של האימפרסיוניסטים והסימבוליסטים שהתקיימה בפריז בשנת 1891. כל הארבעה – הוצגו החל משנת 1911 , בגלריה של : MANZI – JOYANT בפריז . מוריס ז'ויאנט ( 1864- 1930 ) היה לא רק ידידו האישי של לוטרק אלא אף שימש כגלייריסט הראשי לציוריו ולאחר מותו של האמן , סייע רבות לאמו , הרוזנת טולוז לוטרק סאליירן , באירגון עבודותיו , מכירת חלקן ובעיקר – בהקמת המוזיאון לזכרו : " מוזיאון טולוז לוטרק " באלבי , שליד העיר טולוז . סדרת 4 ציורי " הרקדנית גבריאל " הגיעה איכשהו בשלמותה לארה"ב והוצעה למכירה פומבית – לחוד וביחד – בשנת 1951 , ב " סותביז' " – והיא נרכשה בשלמותה על ידי המיליונרית , ג'ואן וויטני פייסון ( 1903 – 1975 ) . לפי הפירסומים שמצאתי – וויטני – פייסון שילמה אז 42,000 דולר תמורת כל אחד מ 4 ציורי הסדרה . ג'ואן וויטני – פייסון היתה חברה בולטת במשפחת וויטני המפורסמת , יורשת ניו יורקית של הון עתק, פילנטרופית ופטרונית אמנויות – שהקימה בשנת 1943 : קרן אמנות ענקית לזכרה של אמא שלה : הלן היי וויטני ( 1875-1944 ). לחובבי הספורט תיזכר ג'ואן כאישה הראשונה באמריקה שהייתה הבעלים וניהלה בעצמה – קבוצת ספורט שנמנתה על אחד המייג'ור ליגס – והכוונה היא ל " ניו יורק ג'איינטס " – קבוצת הבייסבול המפורסמת דאז של העיר. במותה של ג'ואן וויטני פייסון , היא ציוותה חלק משמעותי מאוסף האמנות שלה ל " מטרופוליטן מיוזיאום אוף ארט " בניו יורק. למרבה הצער – 4 הציורים התפזרו ומוצגים כיום בנפרד ב 4 מוזיאונים חשובים שונים .
