הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו מבחר קריקטורות – ״ מפלצתיות ״ , ״ קומיות ״ ו/או ״ גרוטסקיות ״ שמהוות חלק בלתי נפרד , ודי מסתורי, באגדה שנרקמה סביב אישיותו של אחד מבעלי המוחות הגדולים בהיסטוריה בכלל , ובתולדות האמנות בפרט – לאונרדו דה וינצ׳י ( 1452-1519). אדגר אלן פו ( 1809-1849 ) , המשורר והסופר הגדול , אבי סיפור האימה, סיפורת המתח והספרות הבלשית , אמר : ״ אין יופי מעודן ללא מוזרויות כאלה ואחרות – הכל שאלה של פרופורציות ! ״. הקריקטורה היתה פעם ז׳אנר אמנות נחשב ובלטה במיוחד בתקופת הרינסאנס האירופי ובמאות שנים אחריה, כעיסוק שובב של המאסטרים הגדולים . כמעט לכל אמן חשוב היה " פרויקט " צדדי של קריקטורות , ולו בשולי אלבומי הרישומים שלהם – וחלקם , כמו לאונרדו דה וינצ'י , שהיו ידועים ומוערכים במיוחד בזכות מיומנותם כאמנים רציניים במיוחד שיצרו מאסטרפיסס כמו : " מונה ליזה " ו " הסעודה האחרונה " , הפליאו ללהטט גם בז'אנר המבוקש הזה . בדרך כלל לא היינו נוטים לייחס ללאונרדו קשר כלשהו להומור גרוטסקי, אך כאשר הוא עזב את פירנצה בשנת 1482 ( בגיל 30 ) והוזמן למילאנו כדי לשמש כ " יועץ האסטרטגי הצבאי " של הדוכס לודוביקו ספורצה ( 1452-1508) , הוא לא היה יכול לסרב לפטרונו – חובב הז'אנר הפופולרי של הקריקטורות , ויצר עבורו בשנים : 1490-1500 כמה עשרות רישומי אימה וכיעור קומיים מהטובים שנוצרו אי פעם . עורך התרבות של ה " גארדיין " של לונדון , ג'ונתן ג'ונס , כתב לא מכבר שהז'אנר הקומי – טראגי הזה שכבש את אירופה ב 300 השנים שבין המאה ה 16 והמאה ה 18 – והסתיים בעבודתו של גדול הסטיריקנים החזותיים האנגליים , ויליאם הוגארת' ׁ( 1697-1764 ) – יכול רק להצדיע לדה וינצ'י , שגם בסוגה הזו – היה הגדול מכולם . ג'ונס קבע כי הקריקטורות של לאונרדו מחברות אותו לא רק לאמנות הגראפית של העתיד אלא גם לעולם האמנותי הקדום יותר מימי הבינים והוא הגשים ביצירתו את " חזונות הגהינום " ביחד עם הירונימוס בוש ( 1450-1516 ) . מבקר האמנות הבריטי האגדי, קנת מקנזי קלארק ( 1903-1983 ) כתב : " הקריקטורות של דה וינצ'י השלימו עבורו את החיפוש הבלתי נלאה אחר היופי האידאלי ! ". ואכן, לאונרדו למד לחבב אז פרצופים יוצאי דופן בכיעורם ובגיחוכם ורשם אותם כדמויות טרגי-קומיות המתאימות לשמש כמסיכה לשחקנים בתיאטרון . הקריקטורות שיצר דה וינצ'י מוסיפות להיחשב עד היום כעבודות מעוררות השראה . חשוב לציין כי הקריקטורה המצויירת שהפכה לכה פופולרית בימי הרינסאנס נוצרה – כנראה – בהשראה ישירה של הגרגווילים ( GARGAVILLES ) , מרזבי המים הקישוטיים – שהיו פסלים גותיים שעיטרו מבחוץ את הכנסיות הגותיות שפיארו את ערי אירופה וניבנו בסגנון אדריכלי גותי בימי הביניים . מרביתם תיארו דמויות של מפלצות , שדים או דרקונים – שבציורי הרינסאנס של המאסטרים – לבשו צורה של דמויות אנושיות כעורות ומעוותות . למרבה הצער – מרבית רישומי הקריקטורות המקוריים של לאונרדו דה וינצ'י שנמסרו לדוכס מילאנו , לודוביקו ספורצה, בשנת 1500 – אבדו – אך למרבה המזל – רובם הודפסו קודם לכן בספרים שונים ונשמרו , ואף פורסמו באופן נרחב באירופה החל מהמאה ה 17 ועד ימינו . רוב הקריקטורות של לאונרדו נרשמו במקור בגודל אחיד של 18 על 12 ס"מ שתאם את גודלו של " עמוד באלבום ". הם נוצרו בעיפרון גיר/ פחם שחור או חום על גבי ניר – ואחד מהם , כפי שתוכלו לראות , נוצר בגיר אדום . תצוגה נאה של הקריקטורות אפשרית באופן מוצלח מאוד ב " גלריה דל'אקדמיה " שנוסדה בשנת 1750 בונציה .
