הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. זהו סיפורה המדהים של אישה – אמנית גדולה ששיחקה אותה בגדול , כנגד כל הסיכויים . לוויניה פונטנה ( 1552-1614) הייתה ציירת מנייריסטית ( רינסאנס מאוחר ) איטלקיה בולטת שפעלה בבולוניה וברומא . היא הוכשרה על ידי אביה , פרוספרו פונטנה ( 1512-1597 ) שהיה מורה בכיר בבית הספר לאמנויות של בולוניה . משפחתה הסתמכה על הקריירה שלה כציירת ובעלה שימש כ ״ סוכן ״ שלה וגידל את 11 ילדיהם , שרק 3 מהם שרדו לאורך זמן . לוויניה נודעה בעיקר בזכות ציורי הפורטרטים הנפלאים שלה , אך הרבתה לעסוק גם בז׳אנרים של מיתולוגיה וציור דתי . הציור שלפנינו שנוצר על ידי לוויניה בבולוניה , בשנת 1592, כשהייתה בת 40 והתקרבה לשיא הקריירה שלה , נקרא : ״ ונוס וקופידון ״ , ומתאר בוריאציה ייחודית של פונטנה , תמונה מתוך מיתוס של המיתולוגיה הרומית – שכן , הומרוס – המשורר העיור שאחראי על חלק ניכר מהמיתוסים של המיתולוגיה היוונית – לא הזכיר בכתביו את קופידון , מעולם . זהו ציור בצבעי שמן על גבי קנבס שגודלו : 75X60 ס"מ והוא מוצג באופן קבוע ב " מוזיאון לאמנויות יפות רואן " בצרפת . ההערכה המקובלת הינה כי הציור הוזמן אצלה על ידי קרלו רואיני ( 1520-1598 ) שהיה בן לאחת המשפחות העשירות ביותר בבולוניה , לכבוד נישואיה הקרבים של אחייניתו האהובה , איזבלה רואיני – ופונטנה , בדרכה השיווקית המזהירה – בחרה ל " החניף " לכלה ולתאר אותה בציור כונוס , אלת היופי והפריון , שלפי המיתולוגיה הרומית היתה אמו של קופידון , אל התשוקה . הציור הזה מאוד אופייני ליצירותיה של לוויניה פונטנה באותן שנים שבהם בלטה כציירת שקיבלה הזדמנויות ויצרה קשרים שלא היו זמינים לנשים בחלקים אחרים של איטליה . בזכות עבודות מהסוג הזה התאפשר ללוויניה להפוך די מהר לאמנית מבוקשת בתקופה שבה אמניות – נשים , ממש לא היו מקובלות . כך התפתחה לוויניה פונטנה וטיפחה את העיסוק המסחרי שלה בציור דיוקנאות , בגיבוי " מיתולוגי " . כיום נחשבת פונטנה לאמנית המקצועית הראשונה במערב אירופה , שכן , היא ביססה את הקריירה שלה על שיטה של גביית עמלות עבור עבודה והפכה בעצם לקבלנית של אמנות . מאוחר יותר אף נקבע כי היא היתה האמנית הראשונה באיטליה שציירה עירום נשי , אך קביעה זו עדיין מהוה נושא למחלוקת בין היסטוריונים של האמנות . אבל את המהלך הגדול באמת בקריירה שלה עשתה הציירת המוכשרת הזו כאשר היא ומשפחתה הגדולה – עברו לרומא בשנת 1604. לוויניה היתה אז בת 52 כשהוזמנה באופן אישי על ידי האפיפיור קלמנס ה 8 ( 1536-1605 ) לרומא ומינה אותה לציירת הפורטרטים הרשמית של הותיקן . לוויניה שיגשגה ברומא אף יותר מאשר בבולוניה ואפילו האפיפיור פאולוס ה 5 ( 1550-1621 ) , שירש את קודמו שבחר בה , ישב מולה כאובייקט לציור . בתקופת כהונתו זכתה לוויניה במספר כיבודים שאף אישה לא קיבלה לפניה . כולל יצירת מדליון ברונזה שנוצק לכבודה בשנת 1611 על ידי פסל מפורסם ברומא . המדליה מתארת את דמותה של פיטורה , דמות אלגורית שמייצגת את אמנות הציור . באותה שנה הפכה פונטנה והיתה גם לאישה הראשונה אי פעם שנבחרה כחברה באקדמיה די סן לוקה ברומא . המוסד שאיגד את כל האמנים הרשמיים בבירת איטליה . היא מתה בשנת 1614 , כשהיתה בת 62 , ונקברה בכנסיית סנטה מריה סופרה מינרבה , מהחשובות שבכנסיות של " מסדר המטיפים הדומיניקניים " ברומא , שנבנתה על יסודותיו של מקדש רומי עתיק שהוקדש למינרבה – אלת החכמה.
