מארק שאגל: הצייר הסוריאליסטי של החלומות והמסורת היהודית מארק שאגל (1887–1985) נולד בשם מוישה סגל בעיירה ויטבסק שברוסיה (כיום בבלארוס). הוא גדל בבית יהודי מסורתי, וחוויות ילדותו, העיירה היהודית, והמסורת הדתית עיצבו את יצירתו לכל אורך חייו. שאגל היגר לפריז ב-1910, שם פגש את האמנות המודרנית והתקרב לזרמים כקוביזם, פוביזם וסוריאליזם. במהלך חייו נדד בין רוסיה, צרפת וארצות הברית, ובזמן מלחמת העולם השנייה נמלט לארה"ב מפני רדיפות הנאצים. יצירותיו של שאגל מתאפיינות בשימוש בצבעים עזים ודמויות שחולמות לעוף, כאילו נלקחו מתוך חלום. רבים מציוריו מתארים סצנות מהחיים היהודיים, אגדות וסיפורים תנ"כיים, בצירוף סמלים אישיים חוזרים כמו דמות האוהבים, הכינור, הסוס והעיירה.
שאגל שאב השראה מחייו האישיים, מסיפוריו של התנ"ך ומהתרבות היהודית של עיירות השטעטל. הוא הושפע גם מהאמנות המודרנית של פריז ומאמנים כמו פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס וגאורג גרוס. למרות קרבתו לזרם הסוריאליסטי, הוא נחשב לאמן ייחודי שסירב להגביל עצמו לתכתיבים אמנותיים. מארק שאגל נחשב אחד האמנים החשובים במאה ה-20. הוא היה מחלוצי השימוש בסמלים אישיים באמנות, וציוריו מביעים שילוב ייחודי של מסורת יהודית, דמיון חופשי וחזון אוניברסלי.
בין עבודותיו החשובות:
1. "אני והכפר" (1911)
ציור זה הוא אחד מציוריו המפורסמים ביותר של שאגל, בו הוא מצייר זיכרונות מהחיים בעיירת ילדותו. הדמות המרכזית, עם ראש גדול ועיניים חלומיות, מחזיקה פרח, ואילו עז עומדת מולה. הדימויים המפוזרים ברקע מסמלים את החיים היהודיים, השגרה הכפרית, והחלום.
2. "הכלה" (1950)
הציור מתאר אישה לבושה בשמלת כלה אדומה המחזיקה בידה כינור. ברקע מופיע גבר מאוהב שמביט בה. ציור זה מדגיש את אהבתו של שאגל לנשים בחייו, ובעיקר לאשתו האהובה בלה.
3. סדרת חלונות בית הכנסת של בית החולים "הדסה" בירושלים (1962)
שאגל עיצב 12 חלונות ויטראז' המתארים את שבטי ישראל. העבודות מתארות סמלים מקראיים ואלמנטים יהודיים מסורתיים בצורה צבעונית ומרהיבה, ומשלבות את חזונו של שאגל על חיבור בין המסורת לעולם המודרני.
מארק שאגל יצר גשר בין התרבות היהודית לעולם האמנות הבינלאומי. ציוריו מזמינים את הצופה להיכנס לעולם קסום של צבעים ודימויים, שבו המסורת והחלום מתמזגים לכדי שלמות אחת.
שאגל הוא תזכורת לעוצמת הדמיון וכוחה של האמנות לחבר בין אנשים ותרבויות.
