הציירת שנשלחה לאושוויץ לאחר שסירבה לצייר את דיוקנו של רופא המחנה:
מלווה שאלק – (1882-1944) – Malva Schalek
זוג – 1919, שמן על בד, 98X65.5 ס"מ.
הציירת מלווה שאלק הייתה בת למשפחה צ'כית אינטלקטואלית, יהודייה במוצאה, מזדהה ופעילה עם תנועת הלאומית הצ'כית. היא נולדה בשנת 1882האחרונה מבין ארבעה ילדים. משפחתה הייתה משכילה, דוברת גרמנית, משפחה אמידה שהחזיקה בבניין המגורים בו התגוררה והייתה הבעלים של חנות הספרים שבקומת הקרקע. חנות שהפכה לסלון אינטלקטואלי וביטוי למאוויים התרבותיים והלאומיים של סבה של מלווה ושל אביה.
הכישרון האומנותי של מלווה הוכר במשפחה מגיל צעיר, ולכן בתום לימודי התיכון היא נשלחת לאקדמיה לנשים ללימוד אומנויות במינכן. משם היא ממשיכה לווינה וזוכה לתמיכת קרובי משפחה אמידים ותרבותיים, שגאים מאוד בהישגיה ודואגים להציג את עבודותיה בעיר. היא הולכת ומתפרסמת כציירת דיוקנאות. רוב לקוחותיה והמודלים שלה משתייכים למעמד הבינוני-גבוה של החברה היהודית, אך לא רק: בזכות הקשרים הענפים של הדוד שלה היא מציירת את דיוקנאותיהם של הקיסר פרנץ יוזף, יוהאנס ברהמס ויוהאן שטראוס.
לצד הדיוקנאות החשובים ציירה מלווה גם דמויות "שוליים", כמו "האשה במטבח" משנת 1912. העדינות והחמלה שבתיאור הדמות, ישובו ויופיעו בציורי הגטו שלה, וביתר שאת.
בשנת 1938 מגיע האנשלוס ואתו ההבנה כי יש לנטוש מאחור את הסטודיו ואת יצירות האומנות ולשוב הביתה, לצ'כיה. מלווה מותירה מאחור את יצירותיה. רובן נעלמו. רק שלושים מהן אותרו מאז.
מלווה שבה לצ'כיה מלווה בדודה, הן מגיעות לעיר שדה, בה משמש אחיה של מלווה כשופט אזורי. הן מאמינות כי מעמדו ותרומתם לאומה הצ'כית יעמדו להם לעזר.
אולם, בשנת 1942 גורשה מלווה לגטו טרזין. היא הייתה אז בת שישים. מהעולם המרופד, השטיחים והתמונות הממוסגרות לא נותר דבר. את הכאב אפשר למצוא ביצירות האלמותיות של מלווה.
האדם יוצר גם בתנאים הקשים ביותר, אם רק נותנים לו. גטו טרזין היווה ללא ספק הוכחה ניצחת לרוח הזו, רוח האדם. במקום שנועד לשכן 3,500 חיילים והצטופפו בו למעלה מ-50,000 נפש
פעלו ויצרו משוררים, סופרים, מוזיקאים, ציירים ומאיירים.
מלווה, שוודאי לקתה בהלם לנוכח העולם החדש וחוקיו. הריחות והצבעים. הגסות והלכלוך. הייאוש והדוחק. המלחמה על הקיום יחד עם המלחמה על היצירה. מהציורים שנותרו עולה הברור מאיליו: לרשות מלווה עמדו אמצעים טכניים צנועים בהרבה בגטו. אך דווקא אמצעים אלה, עיפרון, דיו שחור או צבעי מים – הם אלה שמעלים את יצירתה לגבהים חדשים.
מלווה מתגלה כמתבוננת ורשמת מחוננת שמיטיבה לקלוט את הלכי הרוח בגטו ובעיקר – את המקום של האדם היחיד: היא מתארת את תנאי המגורים הצפופים, את הווי חדרי המגורים: הקושי לטפס למיטות העליונות ולשמור על מעט פרטיות . מלווה מציירת את סדנאות העבודה, את פינות הגטו: חצר הקסרקטין, הגטו בחורף , החצר על אנשי וכבסיה ואת בית הכנסת שבגטו.
בדומה לעבר -את פנים החדר, תמצית החיים כפי שהם משתקפים בנוף הדומם, החף מאנשים, המתבטא בעצמים שלהם. כמה שונה החדר הדל מהחדרים שתיארה שנים קודם לכן. שונה ומכמיר לב ומביע בעומק שכל הטוב הבורגני לא יכול היה להביע או לדמיין.
בגטו מובלט כשרונה שלמלווה כציירת של בני אדם, כמתעדת רחומה ונוקבת של אסונם הגדול.
היא מתארת את התור למזון בגטו – שרידי הלבוש הבורגני על דמויות אדם הולכות ונחלשות, כפופות, מזקינות והולכות.
היא מתארת גם רגעים קטנים ואינטימיים, כמו זה של הזוג היושב לאכול יחד, איש מבוגר אוכל לבדו, ילדים יושבים ומאזינים לנגינת גיטרה, אמא ובת קוראות יחד, משפחה ישנה יחד או אם הישנה עם בתה הקטנה – הילדה ישנה שינה עמוקה והאם ערה… הדיוקנאות שלה, בהם הצטיינה, הפכו נוקבים וחדים יותר.
הזיקנה והגטו:
מלווה כאמור הייתה בת שישים עם כניסתה לגטו ובת שישים ושתיים עם הישלחה לאושוויץ. במונחים של אז, בוודאי בתנאי החיים בגטו, היא נחשבה לאשה זקנה. מלווה תיארה בציוריה את קבוצת השווים לה – נשים ואנשים שאיבדו את חייהם והם יושבים וממתינים, אבודים. אנשים היושבים לאכול את המנה שלהם ואחרים הממתינים עוד ועוד.
היא תיארה אותם לפרטיהם – כך בדיוקנאות שציירה בגטו וברישומים רבים: הנשים המבוגרות היושבות בחדר המגורים – היא תופסת את הרגעי הקטנים, הפרטיים אך המשקפים את חייהם של אנשים מבוגרים בגטו.
הסוף:
מלווה שאלק חיה בגטו כשנתיים. היא נשלחה לאושוויץ ב-18 במאי 1944, משום שסרבה לצייר דיוקן של רופא שעבד בגטו. יצירותיה הוטמנו בין שני קירות בגטו והתגלו לאחר המלחמה. רבות מיצירותיה, כאמור, אבדו. האחיינים שלה, הנס אקשטיין (Hans Eckstein) וליזה פיטקו (Lisa Fittko), תרמו רבים מציוריה לאוסף האמנות של "בית לוחמי הגטאות" והן שמורות כ-"אוסף מאלווה שאלק". תשע יצירות שלה מתקופת הגטו הגיעו למוזיאון לאומנות באילת, ולאחר סגירתו הן אותרו והתווספו לאוסף.
במרצפות הזיכרון של וינה, נמצאת מרצפת על שמה.
מקור: הבלוג של מיכל ברגמן: "מציירת בגטו – על הציירת מלווה שאלק"
10 באפריל 2018. והאתר: www.raneyhouseart.
מקור העבודה: גלריה תירוש.
מקור הפוסט: דף הפייסבוק: "avi art avi wurzel" הפוסט הועלה ברשותו ובאדיבותו הרבה של אבי וורצל.
