הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
את ציור הדיוקן העצמי הנועז שלפנינו ציירה אמנית ענקית שהייתה יכולה להיכלל בין גדולי אמני הרינסאנס הגבוה אלמלא הייתה אישה , כלומר, השתייכה למגדר ״ הלא נכון – בזמן הלא נכון ״. שמה היה מריאטה רובוסטי ( 1560-1590 ) והיא כונתה בפי כל : ״ לה טינטורטה ״ , כי היא הייתה בתו הבכורה , האהובה במיוחד, של ענק הרינסאנס הונציאני , ג׳יאקובו רובוסטי ( 1518-1594 ) , שנודע כ ״ טינטורטו ״. מריאטה יצרה את העבודה הנהדרת הזו במסתור שלה , כלומר, בסטודיו של אביה – בזמנה הפנוי – עבור עצמה . הציור הושלם על ידה בשנת 1580 , כשהיתה בת 20, גודלו : 90 על 50 ס״מ , והוא מוצג כיום באופן קבוע ב ״ רייקסמיוזיאום ״ , אמסטרדם, שמתגאה בכך שהוא מחזיק בשניים מבין הציורים הבודדים של טינטורטה שאושרו כשלה . טינטורטה הפכה לאגדה עוד בימי חייה הקצרים אך התפרסמה רק כעבור 300 שנים מיום מותה . היא נולדה בונציה בשנת 1560 כראשונה שבין 5 בנות ו 3 בנים , לאמן המפורסם " טינטורטו " – שכונה כך מאחר והיה בנו של צבע בדים ( " טינטורה " באיטלקית ) מצליח בעיר התעלות . טינטורטו נחשב לאמן גדול בעירו ונודע בעיקר בקומפוזיציות התיאטרליות שיצר תוך שימוש גאוני בצבעים עזים – שבזכותן זכה בכינוי נוסף : " איל פוריוזו " ( IL FURIOSO ). האמן המנוסה שהפך לבן בית בחצרות מלכי אירופה – זיהה את כשרונה הבולט של בתו כבר כשהייתה בת 7 , ואיפשר לה להתלמד אצלו בסטודיו , תוך שהדריך אותה ועקב בתדהמה אחר התקדמותה המופלאה . מאחר ומוסכמות אותם ימים היו כאלה שקבעו באופן קטגורי כי נשים יכולות לצייר בפרטיות תחומן הביתי והמשפחתי – מריאטה לא זכתה לגישה פתוחה לעולם האמנות שמחוץ לכתלי הסטודיו של אביה . הכשרתה כללה שירות חניכה בסביבת בית המלאכה של אביה , וככל הידוע לנו כיום – על אף שאביה המפורסם אהב אותה יותר מכל והעריץ את כשרונה הבולט – מרבית עבודתה היצירתית , " נחבאה " בשולי יצירתו של אביה . סיפורה האישי של טינטורטה הוא מדהים במיוחד ורובו מבוסס על אגדות שהתפרסמו בתקופה הרומנטית – כ 300 שנים לאחר מותה – אבל נראה כי בין רובוסטי ובין אביה התקיימה מערכת יחסים קרובה במיוחד וכי בשל העובדה שהוא סמך על כושר שיפוטה הנדיר וגאוניותה האמנותית , הוא נהג לקחת אותה עמו , כבר כשהיתה בת 12, כשהיא מחופשת לנער , לכל פגישותיו החשובות ביותר ובהן , פגישות אצל מקסימיליאן ( 1527-1576 ) , קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואצל פיליפ ה 2 ( 1556-1598 ) מלך ספרד – וכשמלאו לה 16 שנים , נתן לה יד חופשית לבצע הזמנות עבודה שקיבל – ובלבד שתבצען בסטודיו שלו . כשסיימה – נהג לבצע תיקונים קלי ערך בציוריה ולחתום את שמו בשוליהם . טינטורטו לא חפץ לפגוע בקריירה המשגשגת של עצמו , ובשל העובדה , שעיקר הזמנות העבודה שקיבל היו בחסות פטרונית של מלכים וקרדינלים – העדיף להיכנע למוסכמות שהיו ברובן דתיות ו " ומוסריות " ואף אילץ את בתו להינשא לבנו של תכשיטן ונציאני עשיר בשם ג'אקופו אוגוסטה , כדי להבטיח שהיא תישאר – למעשה – תחת חסותו – ותמיד בקרבתו . זה קרה בשנת 1578 , כשטינטורטה היתה בת 18. היא ילדה לבעלה – 2 בנים ובת אחת – ובין הלידות הוסיפה לצייר עבור אביה בבית המלאכה שלו ששיגשג – ובעת שכרעה ללדת בפעם הרביעית – בשנת 1590 – כשהייתה בדיוק בת 30 . מתה עקב סיבוך בלתי צפוי ועמה מתה התינוקת שאך נולדה . כאמור – טינטורטה לא הותירה אחריה ציורים חתומים בשמה , ובכ"ז , מספר ציורים מועט מאוד שעליהם חתום טינטורטו – זוהו כשלה . כישרונה יוצא הדופן כמו גם סיפור הקשר המיוחד במינו , לטוב ולרע , ששרר בין אביה ובינה – הובלט שנים רבות לאחר מותה ובעיקר בזכות העובדה שהפכה למוזה של ציירים , סופרים ומלחינים – באיטליה , אנגליה וצרפת – ששילבו את " דמותה הטראגית " ביצירותיהם . כך הפכה טינטורטה לגיבורה טראגית באופרה של מלחין בן עירה ונציה במאה ה 18 , לגיבורת רומן של סופר בריטי מצליח – ואילו , אבלו הכבד של " טינטורטו " לצד מיטת גופתה של בתו המתה בת ה 30 – " טינטורטה " , תואר לפחות פעמיים בציורים שכיכבו בסלון של פריז . בפעם הראשונה , בציור של אמן ויקטוריאני אנגלי בשם : הנרי נלסון או'ניל ( 1817- 1880 ) שהציג אותו בסלון של פריז בהצלחה בשנת 1843 ובפעם האחרת בציור של צייר צרפתי בן התקופה הרומנטית בשם : לון קוגנט , שהציג אותו בסלון של פריז בשנת 1873. הסיפור על טינטורטו ובתו המתה – הפך לאגדה .
