מקור הפוסט: דף הפייסבוק: "avi art avi wurzel" הפוסט הועלה ברשותו ובאדיבותו הרבה של אבי וורצל.
משה רוזנטליס – Moshe Rosenthalis1922-2008דמות בנוף, שמן על בד, 54X65 ס”מ.משה רוזנטליס שנודע בעיקר בזכות הצבעוניות של יצירותיו, הרבגוניות של טכניקות היצירה שלו והחיפוש המתמיד לחדש את סגנון ציורו, נולד במריאמפול, ליטא. בן למשפחת סוחרים אמידה והבכור מתוך שלושה אחים. כבר בגיל שלוש נמשך לציור. בוגר הגימנסיה העברית במריאמפול, ובזכות זאת השפה העברית הייתה שגורה בפיו. ב־1941 פלשו הגרמנים לשטחים המוחזקים על־ידי הרוסים. רוזנטליס ברח לתוך רוסיה יחד עם ההמונים הבורחים. המלחמה המיטה אסונות על בני משפחתו והוא עצמו נפצע בקרבות במסגרת הצבא האדום. היה צייר גדודי וגם צייר של הדיוויזיה שאליה השתייכה יחידתו, הדיביזיה הליטאית של הצבא האדום.את השכלתו האמנותית רכש רוזנטליס באקדמיה לאמנות פלסטית בוילנה. בתקופת לימודיו שם (1950-1945) שלט הסגנון של ה"ריאליזם הסוציאליסטי". ההוראה הייתה אקדמית אדוקה – מבוססת על רישום מדויק ויבש לפי הטבע. אולם נתמזל מזלו ללמוד אצל אמנים נודעים בליטא כגודאיטס, מצקיאביצ'יס וירקונס, שנתחנכו על המסורת של הציור הצרפתי בראשית המאה העשרים. ציירים אלו העניקו לו לדבריו תשתית טובה להתפתחותו בעתיד. הוא סיים את האקדמיה בהצטיינות, זכה בפרס רכישה של עבודת הדיפלומה שלו, "שחרור אסירים פוליטים מבית הכלא בקאונס", והתקבל לאגודת הציירים והפסלים של ליטא. בשנים שלמד, התפרנס מציור פלקטים ומאיור חוברות וספרים.למרות ההצלחה הרבה שלה זכה בבריה"מ (הזמנות ממלכתיות רבות, פרסים, השתתפות בתערוכות במוסקבה), החליט לנצל את זכות אשתו לעבור לפולין. בשנת 1957 יצא עם משפחתו לורשה. בורשה נתקל רוזנטליס לראשונה בציור המופשט. באותה תקופה הייתה פולין פתוחה יותר מארצות סוציאליסטיות אחרות לתרבות המערב, והיה בה, לפי עדותו של רוזנטליס, "ציור מופשט לגמרי וחזק מאוד". היכרות ראשונה זו עם הציור המופשט גרמה לו זעזוע עמוק והכינה אותו למפגש עם האמנות המודרנית בישראל, מפגש אשר בהשפעתו התחיל לשנות בהדרגה את דרך עבודתו.דיוקן המשורר ד"ר דוד ספרד (ראש הקהילה היהודית בוורשה), 1958עם הגיעו ארצה בשנת 1958 נקלע ישר לסגנון המודרניזם הישראלי בציור, שעיקרו היה אז המופשט הלירי מאסכולת "אופקים חדשים", שהייתה אז בשיא פריחתה. כדי להתפרנס פנה להוראה. בה בעת הוא נתקבל כחבר באגודת הציירים. בתחילה התקשה לזנק מהריאליזם הסוציאליסיטי שרק זה עתה השאיר מאחוריו אל ההפשטה שהייתה פותחת לפניו דלתות של מועדון אקסקלוסיבי. בנסיעותיו בארץ מצא רוזנטליס את הדרך ללמוד את השוני בין נופי העבר הכהים, על אקלימם האפור ורכיביהם הצפוניים, לבין הנוף החדש שטוף האור הגדול, המסנוור. הוא השכיל להבין שאינו צריך לעשות קיצורי דרך כדי להגיע מהר יותר אל היעד המקווה: להשתלב כאחד מן החבורה ולהתאזרח מהר ככל האפשר בקרית האמנות הישראלית. הוא המשיך בתחילה באותו תוואי שהתארך לו מוילנה לתל אביב והלך בו צעד אחר צעד.מבין מכריו הציירים באותה תקופה, יוצרים בעלי שם בעולם האמנות הישראלית, כגון חיים גליקסברג, מרדכי לבנון, צבי שור, ליאו קאהן, שמואל עובדיהו, אריה אלואיל, אלכסנדר בוגן, שמשון הולצמן, שמואל טפלר, ג'ון בייל, רוברט בזה והפסל משה ציפר. רוזנטליס השתתף עם חלקם בתערוכות קבוצתיות ממוקדות ובתערוכות השנתיות בבית דיזנגוף, מוזיאון תל אביב ובאגודת הציירים והפסלים בתל אביב.תוך שהוא מתערה בסביבתו החדשה המשיך לצייר דיוקנאות, שאחדים מהם עודם מצויים בגנזיו. רוזנטליס התחיל להבין את המופלא באווירה של ישראל, הוא ספג את החירות שנפלה בחלקו כאן ואת הביטוי לכך התחיל להעביר אל בדיו. הוא צייר באותה תקופה את הדיוקנאות של גליקסברג, אלואיל, לבנון, הולצמן וציפר, וכן של המשוררים ברוידס, עזרא זוסמן ואברהם שלונסקישנות השישים המוקדמות עמדו בסימן של שינוי מובהק שחל בתפיסתו האסטית. בזניחת הריאליזם האובייקטיבי ובחתירה אל ביטוי היחסים המתהווים בין כתמי הצבע ואל העמקת הביטוי האישי. גילוים של המקצבים המוזיקליים המעודנים מציין את המעבר משנות השישים לשנות השבעים, בעוד שלקראת סוף העשור כאילו גילה את השפעתו של האור ואת שקיפותו של הצבע. נקודת המוצא נשארת, כתמיד, בהתבוננות המדוקדקת במציאות – בנוף, בדמות, בכלי הנגינה – אולם העיצוב הציורי כמו מעבירו אל עולמו של המופשט הלירי.תהליך התערותו של רוזנטליס כאזרח וכאמן בעולם חופשי הגיע לפי הסימנים לסיומו לקראת אמצע שנות השישים. רוזנטליס התרכז בפועליו של הצבע ובחן את הזיקה בין הגוונים השונים והיחס ביניהם, שילובים ומעברים וחימום הקר וצינון החם בצבעים, ויצירת סטרוקטורה באמצעות הצבע בלבד, בלי קווי מתאר מבדילים ומתחמים. זו היתה ממש מהפכה בציורו של רוזנטליס, שבסופו של דבר זינק ישר לתוך המופשט, לציור שבו ניתנה הבכורה ל״צבע הטהור״.בשנות השבעים עשה רוזנטליס תפנית להחזרת היסוד הרישומי לציוריו, והעשיר את הצורות החסכניות בקונסטרוקציות גיאומטריות ובבנייה של נדבך על נדבך לצד צורות עגולות. בשנת 1973 שהה בקרב הקהילה הבינלאומית של אמני פריז ששגשגה שם והתרשם עמוקות מעבודותיהם של פיקאסו, בראק, קנדינסקי, דופי, מאטיס ודלוניי. בפריז אף הציג תערוכה אשר זכתה לשבחים רבים.בעבודותיו המאוחרות של רוזנטליס עבר הדגש מן המציאות, או הנושא המצוייר, אל מעשה האמנות, התוצאה. הנושא לא נעלם מן היצירה, ולכל סדרה, גדולה כקטנה, יש נושא ווריאציות המתפתחות ממנו, אבל הוא מטופל בדרך שונה. בסדרת העבודות "הר מירון וגדר" (1999-1991) או ציורי הסטודיו (1992), למשל, הנושא אינו מתגלה מיד. הוא פורק והתפזר על פני הבד עד שקשה להבחין בו. אבל מרגע שנתגלה, הוא ברור מאוד וחובר אל הצורות והצבעים שמהם נגזר. התוכן והצורה חוברים עתה ביצירתו של רוזנטליס לשלמות שאינה ניתנת להפרדה. גם כשנדמה שהציור מופשט לחלוטין, בהתבוננות חוזרת ומתוך השוואה ליצירות קודמות או מאוחרות לו, יצוץ התוכן שלא ניתן לנתקו מהצורה. לעיתים נדמה כי ביצירתו רבת השנים מתמקד רוזנטליס בחיפוש אחר ההפרדה הנכונה בין צורה לתוכן. יצירתו היא מאבק מתמיד וניסיונות אינספור לשחרר את התוכן ולתת לו "ללכת לדרכו". אבל זה כמו מסרב לצאת מהתמונה ושב ומופיע בציוריו. הציור של רוזנטליס נעשה מתוך התלבטות מתמדת וחיפוש אינסופי אחר פתרונות נכונים. זהו ציור הנובע מאינטואיציה, חשיבה, תכנון רגיש: ציור שיש בכוחו לעורר במתבונן התרגשות וחוויה אמיתיים.משה רוזנטליס: התערוכה במוזיאון הפתוח בתפן, 2004השינוי הבולט בשנות ה-2000 היה במעברים הקיצוניים בין הציור הפיגורטיבי למופשט, באנרגיה המתפרצת בהנחות הצבע שלו ובצבעוניות עזה מתמיד. הדחף העצום של רוזנטליס לחדש ולהשתנות הגיע לשיאו בשנות השמונים של חייו.בשנים 2005-2004 הוצגה תערוכה מקיפה של עבודותיו: "חדוות הצבע" במוזיאון הפתוח בתפן ובעומר. התערוכה התחלקה לשתי תערוכות: ציורים של שמן על בד משנת 1990 עד 2003 ותערוכה רטרוספקטיבית 2002-1947: סיפור חיים על פי ה"אטיודים" (עבודות שמן קטנות מאוד על קרטון, 25X17.5 ס"מ). האטיודים היו חלק בלתי נפרד מיצירותיו של רוזנטליס. הם היו התיעוד היצירתי של חייו, ומעבר לכול, הם היו הבסיס לחיפושים המתמידים שלו לשינוי והתחדשות. בשנים 2005-6, הפיק ערוץ 8 סרט דוקומנטרי על רוזנטליס: "דיוקן עצמי" (במאי: אלי כהן).רוזנטליס נפטר באוגוסט 2008 ולא זכה להיות בתערוכה מקיפה של עבודותיו בוילנה (לראשונה מאז עזב את ליטא) בתחילת שנת 2009: "חופש הצבע" (The Freedom of Color), בבית העיריה העתיק בוילנה, ואחר כך במוזיאון הלאומי לאמנות מ.ק. קיורליאוניס, בקאונס. התערוכה כללה עבודות משנות החמישים בליטא, שנאספו ממוזיאונים ומוסדות בליטא, ועבודות משנות ה-90 וה-2000.בסוף שנת 2009 נערכה ה"מחווה לרוזנטליס – שלוש תערוכות וספר". הסטודיו שבו צייר הפך ל"בית רוזנטליס" והוצגה בו התערוכה: "במבט שני, ציורים 2008-1959". במחסן מספר 2 בנמל יפו הוצגה התערוכה "מתוך הגלים – ציורים גדולים" ובבית האמנים בתל אביב הוצגה התערוכה "1000 פנים לרוזנטליס".הסטודיו ביפו ובצפתרוזנטליס רכש את הסטודיו מול נמל יפו ב-1965, וצייר שם עד שנפטר ב-2008. הוא ממוקם בבית מהתקופה העותומנית ברחוב נמל יפו. במשך כל שנות עבודתו בסטודיו תרו עיניו אחר קו החוף ופיסת הים הנשקפת מבעד לדלת הכניסה. בשנת 2002 הוצגה תערוכה בשם סטודיו מול ים במוזיאון הימי-הלאומי (מוזיאוני חיפה). הנמל והאור הנשקפים מהסטודיו שביפו היו הנושא המרכזי בתערוכה.רוזנטליס צייר בצפת כל קיץ משנת 1960. בשנת 1982 רכש בית בקריית האמנים בצפת העתיקה ושהה שם מדי שנה מיוני עד אוקטובר.בשובו לסטודיו שלו ביפו, שחזר בדמיונו את אותם נופים, התבונן בציורים שנעשו בצפת, ואתם יצא אל הבדים הגדולים. הצבעוניות אליה הגיע בצפת, בהשראת העיר ונופיה, מיושמת ביפו, מהזיכרון ומהניסיון המצטבר.בשנת 2015 נרכש הבית של רוזנטליס בקריית האמנים בצפת על ידי קבוצת אוליב, שהפכה אותו למלון בוטיק: מלון רוזנטליס. את קירות הסוויטות והחללים מעטרים ציוריו. המדרגות שבצדו של המלון (המחברות בין סמטת ט"ו לרחוב יאנוש קורצ'אק) נקראות "סמטת רוזנטליס".לימודים1940- 1941 האקדמיה לאמנות, ליטא1945- 1950 מוסמך האקדמיה לאמנות פלסטית, וילנה, ליטאהוראהציור, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושליםהמדרשה למורים לאמנות, רמת השרוןפרסים1948 פרס לרישום, האקדמיה לאמנות, וילנה, פרס ראשון1949 פרס לרישום, האקדמיה לאמנות, וילנה, פרס ראשון1950 פרס ממשלתי עבור הישגים באמנות הפלסטית, ליטא1951 פרס עבור כרזה,ליטא1954 פרס ממשלתי עבור הישגים באמנות הפלסטית, ליטא1967 פרס הסתדרות העובדים הכללית1997 פרס ישראל פולק לספרות ואומנות, בית שלום עליכםמקור: ויקיפדיה, ויקיפדיה – ערך: משה רוזנטליס.מקור העבודה: גלריה תירוש.
