סופוניסבה אנגוויסולה

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.  סיפורה של יצירה פורצת דרך בקריירה של אמנית גדולה ופורצת דרך בפני עצמה . לפנינו הציור : " דיוקן עצמי ליד כן הציור ״ של הציירת , סופוניסבה אנגוויסולה ( 1532 – 1625 ) , שנחשבת כיום לאחת מהנשים הבולטות ביותר בין ציירי/ות הרינסאנס המאוחר ( מנייריזם ) בפרט , ותולדות האמנות – בכלל . את הציור הנפלא הזה יצרה האמנית בשנת 1556 , בגיל 24 , כשנתיים לאחר שהגיעה לרומא , שם דרך כוכבה . למרבה הצער , לא רבים זוכים לראות במו עיניהם את הציור הזה , שכן הוא מוצג בטירת לאנקוט ( LANCUT CASTLE ) , בעיר קטנה הממוקמת בדרום – מזרח פולין . זוהי טירה עתיקה שנבנתה במחצית השניה של המאה ה 13 על ידי משפחת האצולה הפולנית , לובומירסקי , שהיתה מקורבת מאוד למלך פולין דאז , קאזימיר ה 3 ( הגדול ) . כיום מהווה הטירה היפה הזו , ששופצה ושוקמה בשנת 1999 , כחלק מקומפלקס בניינים היסטוריים , בעיר העתיקה הזו . סופוניסבה הייתה אמנית ברת מזל . היא נולדה בעיר קרמונה שבלומברדיה , שנחשבת לעיר בוני הכינורות הגדולים בהיסטוריה ( סטראדיווארי וגווארנרי ) ובה צמחו גם מורים גדולים לציור ולפיסול – כמו , למשל , ברנרדינו קאמפי ( 1522-1591 ) שסמך ידיו האמונות על ציירת , בת טובים , אך מוכשרת כשד – שנשלחה לסטודיו שלו , על ידי אביה , אמילקרה אנגויסולה , כשהיתה בת 14 . למרבה המזל , סופוניסבה נולדה למשפחה מאוד יוצאת דופן מכל בחינה . משפחת אנגויסולה , ידועה מאז המאה ה 4 לספירה , כמשפחת אצולה ביזנטית – שהתעשרה ושיגשגה אז בקונסטנטינופול שהפכה לבירת האימפריה הרומית המזרחית , לאחר פיצול האימפריה הרומית בשנת 395 . אביה שנולד בקרמונה , היה אציל עשיר ונכבד – וביחד עם רעייתו , ביאנקה פונזונה , הולידו שבעה צאצאים – 6 בנות ובן אחד . סופוניסבה היתה הבכורה בינהן . כל הילדים זכו לקבל חינוך הומניסטי מה שבהחלט לא היה מקובל בלומברדיה באותם ימים , ואכן , גם 4 מאחיותיה : לוצ'יה , אירופה , אנה מריה ואלנה – עסקו בציור . המגבלות שהוטלו על נשים באותם ימים – ממש לא הטרידו את האציל מקרמונה שהיה נחוש בדעתו להעניק ל 6 בנותיו את אותה ההזדמנות שקיבל בנו . מיד כאשר זיהה האב ההומניסט את כשרון הציור הבולט של בתו הבכורה – הוא שלח אותה למורה הכי טוב בעיר . סופוניסבה התקדמה בקצב מהיר במיוחד ובשנת 1554 , כשהיתה בגיל 22 – איפשר לה אביה – שוב , בניגוד גמור למקובל , לצאת לבדה לרומא – שם ציוות לה את האצולה המקומית שהיתה מקורבת אליו , והפלא ופלא – עד מהרה , הוצגה האישה הצעירה מקרמונה , בפני – מיכלאנג'לו ( 1475 – 1564 ) שכבר היה שם דבר בכל רחבי איטליה . מיכלאנג'לו הגדול הכיר בכשרונה של הצעירה מקרמונה והקדיש זמן כדי להדריך אותה באופן וולנטרי כיצד לפתח את כשרונותיה . בהמשך , שלח מיכלאנג'לו לסופוניסבה סקיצות משלו והדריך אותה מרחוק במשך שנתיים תמימות . תופעה נדירה בפני עצמה . את הציור שלפנינו יצרה סופוניסבה ברומא בשנת 1556 – בגיל 24 . זהו ציור בצבעי שמן על בד שגודלו : 66X57 ס"מ . מי שאהב אותו מאוד היה הדוכס ה 3 מאלבה , פרננדו אלוורז דה טולדו , שהזמין את סופוניסבה למילאנו , כדי לצייר את דיוקנו . הדוכס התלהב ממנה וכמי שנחשב לאחד מהאצילים המקורבים ביותר לחצר המלוכה בספרד , שכה היה מרוצה מעבודתה עבורו – המליץ עליה בחום בפני מלך ספרד , פיליפה ה 2 ( 1527 – 1598 ) להזמין את סופוניסבה ולהתרשם ממנה . מלך ספרד ביקש מסופוניסבה לשמש כבת לוייה למלכתו , אליזבט דה ולואה ( 1545 – 1568 ) , נסיכת צרפת , ולשמש לה כחונכת , שכן המלכה היתה ציירת חובבת . לאות הוקרה , שידך מלך ספרד את בת הלוייה של מלכתו , לאציל עשיר מאוד , פבריציו מונקדה פיניאטלי , מסיציליה – ואף צייד אותה בנדוניה שמנה . בעקבות נישואיה עברה סופוניסבה לארמונו המפואר של בעלה בפטרנו , סיציליה . לאחר מותו של פבריציו , בשנת 1579 , שבה האמנית לאיטליה , בשנת 1581 ( בגיל 49 ) והשתקעה בעיר פיזה . בדרכה , פגשה את רב החובל , הוראציו לומליני : " גבר נאה ממשפחה מכובדת " – כך סיפרה אודותיו . הם נישאו בשנת 1584 ( היא היתה אז בת 52 ) והם עברו להתגורר בעירו , גנואה . לאחר מותו של בעלה השני , שבה סופוניסבה לסיציליה – ושם – באחוזה הנהדרת שירשה מבעלה הראשון , פבריציו מונקדה , חייתה עד יום מותה . סופוניסבה הגיע לגיל מופלג . היא נפטרה בשנת 1625 , בגיל 93 , ונקברה בפלרמו – בכנסיית סן ג'ורג'יו דה גנובזי . סופוניסבה היתה יוצרת פוריה מאוד , אך כאישה , נאלצה לצייר בעיקר , דיוקנאות לפי הזמנה . התרכזותה בציור דיוקנאות היתה פועל יוצא מהמגבלות שחלו גם עליה – בהיותה אישה . סופוניסבה לא היתה רשאית ללמוד אנטומיה , היא מעולם לא זכתה לראות במו עיניה מודלים בעירום , כך שנמנע ממנה לצייר קומפוזיציות גדולות ומורכבות המרובות דמויות בתנוחות מגוונות כמקובל בציורים דתיים ובמיתולוגיות גדולות . בציור דיוקנאות עשתב סופונסיבה חידושים מרשימים כשהציגה את הדמויות שציירה בתנוחות וברקעים מגוונים . במהלך חייה הפכה סופונסיבה אנגוויסולה לציירת דיוקנאות מפורסמת שזכתה לקבל הזמנות עבודה מבתי מלוכה ומשפחות אצולה בכל רחבי אירופה . היא נחשבת לאמנית – אישה , נדירה – שכבר בחייה , זכתה להיות מוערכת על ידי אמנים – גברים – מבני דורה . רבים מהם באו לבקר אותה וללמוד ממנה . המפורסם שבהם : אנטוני ואן דייק ( 1599 – 1641 ׂ) , הפלמי , שהעריץ אותה – וציין ביומניו כי למד ממנה רבות . ואן דייק אף צייר את תמונת דיוקנה . ולסיום : כדאי שנבין את מקור השם – " סופונסיבה " – כדי לקלוט את העובדה שהוריה של הציירת הענקית הזאת היו הומניסטים מובהקים . תופעה נדירה בקהל בני האצולה באיטליה בכלל ובקרמונה , עירם של בוני הכינורות האגדיים – בפרט . סופוניסבה ( בשפה הפיניקית : צפנבעל ) המקורית , מתה בשנת 203 לפנה"ס . היא היתה אצילה , בת קרתגו , שחיה בתקופת המלחמה הפונית השניה ( 201-218 לפנה"ס ) והעדיפה להתאבד לאחר שרומא הביסה את קרתגו , מאשר לחיות עם בושת התבוסה .