סלוסטיאנו גרסיה קרוז

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.   סלוסטיאנו גרסיה קרוז (נ׳ 1965) הוא צייר עכשווי ספרדי חשוב ומאוד מצליח . כשהיה בסיור לימודים באיטליה , כסטודנט מצטיין לאמנות באוניברסיטת סביליה , ביקר בפירנצה ולא היה יכול להתיק את מבטו מציור הדיוקן המשולש של רפאל שבו מתוארים על פאנל עץ אלון בגודל של 1.6×1.2 מ׳ , דיוקניהם של האפיפיור לואי ה 10 ושני הקרדינלים , ג׳וליו דה מדיצ׳י ולואיג׳י דה רוסי – ושלושתם בבגדי הוד והדר – אדומים . רפאל ( 1483-1520) יצר את העבודה המרהיבה שלו בשנת 1518 והיא מוצגת בגלריה אופיצי שבפירנצה כבר שנים רבות ותמיד – מעוררת עניין . גם בעבודות דתיות אחרות שלו נהג רפאל לשלב תוכן ורקע בגוונים אדומים – לוהטים . כשסלוסטיאנו שב הביתה – הוא סיים עד מהרה את לימודיו – בהצטיינות – ומיד החל לעבוד ולמכור עבודות שרובן ככולן נוצרו בסגנון האישי המיוחד שהוא אימץ לעצמו ואף כינה אותו : " הרינסאנס המודרניסטי " – והאמת הינה שאכן , הצבע השולט בעבודות שלו – שמעוררות עניין רב בשוק האמנות האירופאי – אדום כאש . כשמראיינים אותו , מספר סלוסטיאנו כי הוא התאהב ברפאל כבר אז בפירנצה והחליט לאמץ את הצבע " אדום " שלו שבאמצעותו עולה בידו לשדר בציוריו קו קונספט טהור , אך חדשני , ואולי אף – מהפכני – של רינסאנס חדש . ולא דתי בכלל ! . הציורים היפים של האמן הספרדי הפופולרי הזה משדרים – לפי פרשנותו – רוגע או סערה – הכל לפי מצב הרוח שלו עצמו בזמן שהוא יוצר אותם בסטודיו שלו שמזכיר " אולפן צילום " יותר מאשר סדנת ציור . לדבריו , כל אחת מעבודותיו נוצרת לאחר מחקר מפורט של צורה ובאמצעות משיכת מכחול נחושה וברורה . עבודותיו מתארות דמויות נשיות , ובדרך כלל – ראש וחזה , בלבד . ועיקר הסיפור שמסתתר מאחוריהן הוא שידור מבע עמוק של פנים – על גבי חלל ריק בצבע אחיד – בדימוי של חלום מצוייר שבו הכל הופך ל… אדום . העבודה מתחילה כשסלוסטיאנו מצלם את הדוגמנית שלו עשרות פעמים ולאחר מכן משרטט את פניה על הבד . לדבריו : " אדום מסמל את כל הטוב שבעולם – שלטון , כבוד , הדר , קדושה , יופי וגם עוצמה – ובעת ובעונה אחת גם את הרע שבעולם – מלחמה , אש ודם ! " אחד ממבקרי האמנות כתב כי האדום של סלוסטיאנו הוא מטפורה של גן עדן או של גהינום , איך שכל אחד מאיתנו ירצה , אך בעצם , הנושא של ציוריו הוא – אנושות . באחת הביקורות הקשות יותר שנמתחו עליו נכתב כי הוא מנהל ללא הרף דו שיח אילם עם הדוגמניות שלו , שחלקן צעירות מדי ובתוליות מיד למראה . במאמר ארוך ונוקב שהוקדש לסלוסטיאנו במגזין אמנות חשוב שמתפרסם במדריד נקבע כי : " ציורי הדיוקנאות של סלוסטיאנו – מטרידים ! " . אך הוא עצמו אינו נוהג להתייחס לתוכן – אלא רק לצורה . הוא חוזר ומשיב למבקריו כי עבודותיו נוצרות בהשראה משולשת של הרינסאנס , הסוריאליזם והאמנות העכשווית . בכל מקרה , אין ספק כי ציוריו של סלוסטיאנו הם עוצמתיים ויזואלית , למרות הרקע המינימליסטי שלהם . לאחרונה החלו עבודותיו של האמן הספרדי לקבל תהודה חזקה גם בארה"ב . בתערוכה של ציוריו שהתארחה באחת הגלריות המפורסמות של צ'לסי בניו יורק , נחטפו כל הציורים כפטריות לאחר הגשם . במדור האמנות של הניו יורק טיימס נכתב : " האדום של סלוסטיאנו מוחק את נקודת ההתייחסות השכלתנית שלנו בציוריו ומותיר אותנו עם רגשות – בלבד ! ". בירחון האמנות האנדלוסי : ELCORREO שמתפרסם בברצלונה פורסמה תגובה ספרדית : " שוב גילינו את אמריקה ! ". סלוסטיאנו עצמו מסרב בתוקף להיות מתוייג וטוען בעקשנות כי : " כמו מורי ורבי , פבלו פיקאסו , אני מעריץ של ימי הרינסאנס ועבודותי סוריאליסטיות – אך עכשוויות קצת יותר משלו " . בינתיים – כמעט ממש כמו פיקאסו – עבודותיו של האמן הספרדי המצליח הזה מבוקשות מאוד ומתייקרות במהירות עוד בחייו .