סנדרו בוטצ'לי

סנדרו בוטיצ'לי – אמן הרנסנס שכבש את הדמיון

סנדרו בוטיצ'לי (1445–1510) היה אחד מגדולי הציירים של הרנסנס האיטלקי, שפעל בעיקר בפירנצה. יצירתו משלבת יופי אידיאלי, קומפוזיציות מעודנות וקווים אלגנטיים שהפכו אותו לאחד האמנים המשפיעים ביותר של תקופתו.

סנדרו בוטיצ'לי למד בראשית דרכו אצל פרה פיליפו ליפי, אחד מהציירים המשפיעים ביותר בפירנצה בתקופתו. ליפי היה ידוע בסגנונו המעודן, בקומפוזיציות האלגנטיות ובשימוש בצבעים רכים, והשפעתו ניכרת בציוריו המוקדמים של בוטיצ'לי.

לאחר סיום חניכותו אצל ליפי, בוטיצ'לי ככל הנראה עבד תקופה מסוימת גם בסדנתו של אנדראה דל ורוקיו, שם פגש אמנים נוספים, כולל לאונרדו דה וינצ'י הצעיר.

בוטיצ'לי הקים את הסטודיו העצמאי שלו בפירנצה בשנות ה-70 של המאה ה-15, ככל הנראה בסביבות שנת 1470. בתקופה זו החל לקבל הזמנות משמעותיות והפך לאחד הציירים המבוקשים ביותר בעיר, בעיקר הודות לקשריו עם משפחת מדיצ'י.

בוטיצ'לי היה קשור לבית מדיצ'י, פטרוני האמנות בפירנצה, וצייר עבורם כמה מיצירותיו החשובות ביותר. בין יצירותיו הבולטות:

"הולדת ונוס" – יצירת מופת המציגה את אלת האהבה מגיחה מהים, נמצאת כיום בגלריית אופיצי בפירנצה.

"פרימוורה" – אלגוריה מרהיבה על האביב, גם היא מוצגת בגלריית אופיצי.

"הערצת האמגושים" – ציור המתאר את הבשורה הנוצרית, הממוקם בגלריית אופיצי.

"הדיוקן של ג'וליאנו דה מדיצ'י" – מוצג במוזיאון הלאומי בברלין.

בוטיצ'לי הושפע מהפילוסופיה הניאופלטונית ושילב ביצירתו מוטיבים מיתולוגיים, דתיים והומניסטיים. על אף שבשנותיו האחרונות אמנותו נשכחה מעט, היום הוא נחשב לאחד מאמני הרנסנס החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה.

אחד הפרטים הפיקנטיים ביותר על סנדרו בוטיצ'לי הוא יחסו האישי והמורכב לנשים. נטען כי מעולם לא נישא, והיו שמועות כי היה מאוהב באחת ממוזותיו – סימונטה וספוצ'י, אצילה יפהפייה מפירנצה, שהופיעה בדמות ונוס בציוריו. לאחר מותה הצעיר, בוטיצ'לי ביקש להיקבר לצדה בכנסיית אוניסנטי, ואכן, שניהם נקברו באותו מקום.

בנוסף, ישנה סברה כי בוטיצ'לי היה בעל אופי חם-מזג ולעיתים שנוי במחלוקת. הוא היה מקורב למנהיג הדתי הקיצוני ג'ירולמו סבונרולה, שיצא נגד ההשפעה החילונית של משפחת מדיצ'י וקרא להשמדת יצירות אומנות "כופרות". לא ברור אם בוטיצ'לי השתתף פיזית ב"מדורת ההבלים" שבה נשרפו יצירות אומנות וספרים, אך יש תיעודים שטוענים כי בהשראת התנועה הזו הוא נטש את הנושאים המיתולוגיים והחל לצייר בעיקר ציורים דתיים.

מבחינה מקצועית, בוטיצ'לי היה מעורב במכרזים של העיר פירנצה לציורי פרסקו ונאלץ להתחרות מול אמנים אחרים. למשל, הוא השתתף במכרז לעיטור קפלת הסיסטינה, שבו צוותו לו אמנים נוספים. למרות מעמדו הרם בפירנצה, סגנונו הפך לפחות פופולרי לקראת סוף חייו, בעיקר עם עלייתם של מיכלאנג’לו ורפאל, מה שהוביל לירידה בהזמנות שקיבל.