הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
בשתי העבודות החילוניות הנפלאות שלפנינו שיצר האמן המכונה : פארמיג׳יאנינו ( ״ בן פארמה ״ ) בשנת 1533 , התגלה גאון חדש ברינסאנס המאוחר, המנייריסטי , שנחשב כיום למייצג המוצלח ביותר של ״ אסכולת פארמה ״ בתולדות האמנות . על הציור שנקרא בטעות : ״ שפחה טורקית ״ , שהיה תלוי על קיר בולט בגלריה אופיצי , שבפירנצה , עד שנת 1928 – נאבקו פרנסי העיר פארמה , עד שעלה בידיהם להחליף אותו תמורת 2 פאנלים של ג׳וזפה בלדריגי ( 1722- 1803 ) , צייר רוקוקו , שבהם תואר פיליפ – דוכס פארמה ( 1720-1765 ) ולהשיבו הביתה – ל ״ גלריה נאציונלה די פארמה ״ , שנוסדה בשנת 1760 – על ידי פיליפ עצמו . ״ פארמיג׳יאנינו ״ – שווה הכל . הוא נחשב לנכס תרבותי בעיר פארמה – לפחות כמו : גבינת הפרמזן ( בשמה המקורי (PARMIGIANO REGGIANO ) שהיא מותג בעל מעמד גאוגרפי מוגן כמו שיש ליין השמפניה במחוז שמפיין , צרפת . הגבינה והצייר הנושאים את השם : ״ בני פארמה ״ – הם הנכסים התרבותיים הגדולים ביותר של פארמה . שם הציור " שפחה טורקית " הוענק בטעות לפאנל שיצר ג'ירולימו פרנצ'סקו מריה מצולה המכונה : " פארמיג'ינינו " ( 1503-1540 ) בשנת 1533 כנראה – כשהציור הגיע לגלריה אופיצי בפירנצה מהאוסף של הקרדינל לאופולדו דה מדיצ'י ( 1617- 1675 ) , לאחר מותו . דה מדיצ'י היה איש מלומד, פטרון אמנויות – שכיהן כמושל סיינה, מטעמו של אחיו, פרדיננדו דה מדיצ'י , הדוכס הגדול ה 2 של טוסקנה. והציור היה מוזכר במלאי של האופיצי כבר בשנת 1704 ושוב בשנת 1890. הטעות של אוצרי האופיצי הייתה בזיהוי כיסוי הראש של האישה היפה שדמותה מתוארת בציור הנפלא הזה . כיסוי הראש של האישה שבציור זוהה על ידם בטעות כ " טורבן " ולכן הם סברו שמדובר בשפחה טורקית שנרכשה על ידי אציל מקומי – ל " שירותו ". אנשי פארמה זעמו . למעשה מדובר היה בכיסוי ראש טיפוסי של נשים אצילות , שנקרא : " באלזו " ( BALZO ) שהיתה לו צורה של סופגניה עטויה מאחורי הראש ומכסה את המצח ובדרך כלל – חושפת חלקית את השיער. זהו ציור חילוני המתאר אישה צעירה בעלת עיניים חומות , הלובשת שמלת משי לבנה המקושרת למחוך מפוספס בזהב. מתחתיה – בגד סאטן בצבע כחול אינדיגו ולו שרוולים נפוחים גדולים וכתפיה מכוסות חלקית . היא גם עוטה סינר רקום המכסה את פלג גופה התחתון . לראשה של האישה הצעירה – כיסוי הראש מסוג " BALZO " שנתפר בחוט מוזהב ומעוטר במדליון המתאר את " פגאסוס " – הסוס המכונף המיתולוגי . כמטאפורה לאהבה וכרמז לסמלי משפחת גונזגה ששלטה במנטובה . סגנון הלבוש של האישה , לרבות כיסוי הראש , היה אופנתי באותה תקופה והיה מזוהה עם טעמה האישי של איזבלה ד'אסטה ( 1474 – 1539 ) , ולפיכך – הופיע בפורטרטים של נשות אצולה בנות לומבארדיה ( דוכסות מילאנו ) ופאדאן ( עמק נהר הפו ) בראשית המאה ה 16 – ולא היה מוכר בטוסקנה . איזבלה ד'אסטה , המרקיזה של מנטובה , הייתה פטרונית תרבות ואופנה שסגנון לבושה והופעתה החדשני אומץ ע"י נשים רבות בצפון איטליה . בן זוגה של כוהנת האופנה הזו היה לא אחר מאשר פרנצ'סקו גונזגה השני ( 1466-1519 ׁ) , שליט העיר מנטובה . דיוקניהם מפארים עד היום את קירות הגלריה אופיצי, בפירנצה . פארמה – מרוחקת כ 60 ק"מ ממאנטובה בלבד , ולפיכך – אנו מעריכים כי הציור הוזמן על ידי איזבלה ד'אסטה עצמה כדי לפאר טקס נישואין של נערה , בת אצילים , ממאנטובה . ולפי כל הסימנים – הציור הוזמן אצל פארמיג'ינינו , לכבוד נישואיה של ג'וליטה גונזגה ( 1513- 1566 ) לבן זוגה , הרוזן וספאסיאנו קולונה ( 1485 – 1538 ) , כשהייתה בת 20 . ידוע גם כי בעלהשל הכלה מת כעבור 3 שנים בלבד והיא הפכה לאלמנה צעירה והסבה את טירתו – להיכל תרבות של ממש . הטירה על כל תכולתה – נמכרה לאחר מותה ואוסף האמנות שלה פוזר לכל עבר. הציור השני הוא נדיר ומיוחד במינו לא פחות – מדובר ברישום שנוצר באותה שנה – 1533 – תוך שימוש ניסיוני בפיגמנטים יוצאי דופן על ידי פארמיג'ינינו – ושמו באיטלקית : PROFILO DI DONNA ׁ( " פרופיל של עלמה " ). לפי הערכת אוצרי ה " גאלריה נאציונלה די פארמה " מדובר ברישום גאוני שבו שילב האמן בתוך צבע שמן הפשתן שבו השתמש לראשונה – פיגמנט חום – אדום מאותה אדמה בוצית שאיתר לפניו לאונרדו דה וינצ'י כשיצר את ה LA SCAPIGALITA שלו – שמוצגת אף היא בפארמה – אלא שברישום שלו , הוא הוסיף לתערובת הצבע מעט אבקת זהב – במקום תוספת העינבר הירוק והעופרת הלבנה שבהם השתמש דה וינצ'י. התוצאה – מהממת ויפה לא פחות . הרישום שגודלו : 16 על 23 ס"מ מוצג בפארמה . חייו של פארמיג'ינינו היו קצרים וסוערים . אמו מתה כשהיה בן שנה ואביו מת כשהיה בן שנתיים . דודו , פיירו אילריו , שהיה צייר בעצמו – גידל אותו – זיהה את כשרונו – ושיתף אותו בביצוע יצירת ענק כבר כשהיה בגיל 12 – תמונת המזבח הגדול בכנסיית יוחנן הקדוש בפארמה . כשהתפרסם כצייר – הוזמן פארמיג'ינינו לרומא ועבד 3 שנים בשירותו של האפיפיור קלמנס ה 7 ( בן משפחת דה מדיצ'י ) ולאחר מכן , פעל גם בבולוניה – לאחר מכן , שב לפארמה וריכז את עבודתו הרבה ןוהמגוונת בכל רחבי איטליה – מבסיסו – בעירו האהובה . פארמה היא עיר שקטה הממוקמת בפרובינציית אמיליה – רומנה שבצפון איטליה – בין מילאנו לפירנצה . פועלים בה מזה מאות שנים – 2 מרכזי תרבות : " הקתדרלה של פארמה " ( נבנתה : 1059- 1178 ) ו " האוניברסיטה של פארמה " ( נוסדה : 1117 ) ובנוסף לגבינת הפרמזן שמאוזכרת לראשונה ביצירתו הגדולה של הסופר בן המאה ה 14 , ג'ובאני בוקאצ'ו ( 1313-1375 ) – " דקאמרון " – בה סיפר על הר של גבינת פרמזן שמשמש לשיפור טעמן של מנות פסטה. התפרסמה – העיר היפה והשקטה הזו גם בזכותם של שני בנים שהפכו לענקי אמנות : המורה – צייר מלנכולי, מופנם וצנוע בשם : אנטוניו אלגרי , המכונה : " קורלי " ( 1494-1534 ) ותלמידו- האקצנטרי, ואולי קצת שחצן – גיורלאמו פרנצ'סקו מאיה מצולה , המכונה " פארמיג'ינינו " ( 1503-1540 ׂ) , " בן פארמה ". שניהם נחשבים כיום לאבותיה של אסכולת פארמה – ברינסאנס האיטלקי .
