הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו 6 מתוך כ 80 יצירות שהוצגו בשנת 2019 בתערוכה ראשונה מסוגה אי פעם שעסקה בתקופות הכחולה והורודה של פבלו פיקאסו ( 1901-1906 ) , בכלל – ובנקודת התפר ביניהן , בפרט . התערוכה התקיימה מה 3/2/2019 ועד ה 16/6/2019 ב ״ ביילר פאונדיישן ״ (BEYELER FOUNDATION ) , שבעיירה ריהאן ( RIEHEN ) הסמוכה לעיר באזל . זהו מוזיאון לאמנות – אגדי – פרטי , שמאפשר למבקרים בו – הצצה מרהיבה לעבר אחד מאוספי האמנות הפרטיים המדהימים ביותר שנוצרו מאז מלחמת העולם השניה ועד היום . התערוכה לוותה בקטלוג נפלא ובשני ספרים – האחד , כולל את סיפורן המפורט של שתי התקופות החשובות הללו בקריירה הפריזאית של פבלו פיקאסו הצעיר , והשני , כולל את סיפורו יוצא הדופן של סוחר אמנות שוייצרי גדול שהפך לאספן האמנות הגדול ביותר באירופה של המחצית השניה של המאה ה 20 . ארנסט ביילר ( 1921- 2010 ) היה סוחר אמנות בן העיר באזל , בה נולד – פעל – חי כל ימיו ומת . הוא צבר הון רב כסוחר ממולח שידע לאתר הזדמנויות שניקרו בדרכו בזמן המלחמה ומיד לאחריה , אך את קפיצת הדרך הגדולה שלו כאספן חולל ב ״ מכה אחת ״ כאשר נודע לו בשנת 1965 , כשהיה כבר בן 55 , על אוסף אמנות גדול שמוצע למכירה במלואו בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה והוא הטריח עצמו לשם וזכה בכל הקופה , בעזרת מימון וחסות של בנק שוייצרי גדול . מדובר באוסף הענקי של בנקאי ותעשיין אמריקאי גדול , ג'ורג' דייויד תומפסון ׁ( 1899-1965 ) שבשיא הקריירה העסקית שלו היה הבעלים של 4 מפעלי פלדה מהגדולים שישנם באמריקה . תומפסון הציע בשנת 1959 למוזיאון קרנגי לאמנות שבעירו פיטסבורג , את כל אוסף האמנות המודרנית שלו שכלל יותר מ 600 יצירות – בתנאי שתיבנה במוזיאון – קתדרה הנושאת את שמו . המוזיאון דחה את הצעתו ( ומתחרט על כך עד היום !! ) . ואז הגיע ארנסט ביילר הממולח ורכש ממנו בפעימה ראשונה – בשנת 1960 – 88 יצירות של פול קלי ו 70 של אלברטו ג'אקומטי . כעבור 5 שנים – התעשיין הקשיש מת בשנתו – ויורשיו שהחליטו למכור את שארית האוסף שלו – פנו מיד אל ארנסט ביילר שהציע להם " כמעט על בליינד " סכום הגון תמורת שארית האוסף במלואו ורכש מיד – במזומן : 340 ציורים מופלאים ובהם – 23 של פבלו פיקאסו מהתקופה הכחולה ומהתקופה הורודה שלו . ביילר גמר אומר בלבו להגשים בעצמו את חלומו של איל הפלדה האמריקאי שנגוז ולהקים מוזיאון משלו . אך תיכנן את צעדיו בתבונה וביסודיות . בהמשך שנות ה 60 יצר ביילר קשר אישי עם פבלו פיקאסו שהיה אז כבר בן 85 , והתגורר עם אשתו , ג'קלין רוק , בכפר מוז'ין שבפרובנס , הפך לידידו ואף נהג לבקר אותו בביתו אחת לכמה חודשים . פיקאסו אהב את השוייצרי השרמנטי ואיפשר לו לבחור בסטודיו שלו 26 ציורים נוספים וכך עשה . לאחר מותו של פיקאסו -בשנת 1973, רכש ביילר מאלמנתו , ג'קלין – מספר עבודות נוספות של האמן הגדול, ובשנת 1982 – הקים ביחד עם רעייתו הילדה ( 1922-2008 ) את ה " ביילר פאונדיישן " – והעביר על שמה של הקרן את כל אוסף האמנות שלו ששוויו מוערך כיום בכ 2 מיליארד דולר . הקרן רכשה שטח כפרי יפיפה בעיירה ריהאן , הסמוכה לבאזל – וארנסט ביילר – פנה בעצמו לאדריכל הגדול , ראנצו פיאנו ( נ' 1937 ׂ) – שתיכנן לאחרונה את המבנה החדש של ה " ויטני מיוזיאום " הנהדר – כדי שיתכנן עבורו את המוזיאון הפרטי שלו שנחשב כיום ל " יצירת מופת " בפני עצמה . המוזיאון שבבעלות הקרן , פתח שעריו בפני הציבור בשנת 1997 ובו כ 500 עבודות מודרניות ועכשוויות וכן מאות אובייקטים שבטיים מאפריקה , אוקיאניה ואלסקה – שאותם ליקט ביילר במקביל לאיסוף ציורים ופסלים . לבני הזוג ביילר לא היו ילדים , אך הם הותירו בקרן – המנוהלת כיום על ידי חבר נאמנים – משאבים הולמים להמשך הפעלת המוזיאון לזכרם . בימים כתיקונם ( " בעולם נטול קורונה " ) ניתן להנות במוזיאון היפה במיוחד הזה מאוסף הקבע של ביילר ומתערוכות מתחלפות . מיד אוסיף מספר מילים לצדו של כל אחד מ 6 הציורים שמלווים את הפוסט.+2
