הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע בסמוך לערב חג המולד , 1888 , נטש פול גוגן ( GAUGUIN ) בזעם את ארל , פרובנס , בה התארח כ 90 יום ב ״ בית הצהוב ״ שאותו שכר אז וינסנט ואן גוך , ונטל עמו – כך אומרים , את סוד ה ״ צבע הצהוב הזרחני ״ שפותח במשותף על ידי שני האמנים . גוגן החליט להתיישב בכפר הקטן – פונט אוון ( PONT AVEN ׁ) שבחבל ברטאן , ושכר לעצמו חדר באחת משלוש האכסניות היחידות – THE PENSION GLOANEC – שנמצאו בכפר השלו הזה שכיום , מתגוררים בו כ 3000 תושבים ואז חיו בו פחות מ 1000. בפונט אוון ביקש גוגן לנוח ולהנות מחיי הכפר הרגועים של הברטונים – אך מצא קהילה שוקקת של אמנים שעד מהרה הפך למנהיגם הבלתי מעורער ולמעשה הקים סביבו קומונה של אמנים מעריצים , תחת אותה קומונה שביקש ואן גוך להקים עמו בארל. פונט אוון היא עיירה כפרית בעלת יופי טבעי נפלא , אשר הנהר אוון ( AVEN ) זורם בלבה ונשפך לא הרחק ממנה אל האוקיינוס האטלנטי. בשנת 1886 הגיעה אליה קבוצת ציירים ( חלקם – אמריקאים ! ) שחיפשו מפלט מיוקר המחיה של פריז ונמשכו לאורח החיים הרגוע של אנשי ברטאן וליופיו של המקום. פול גוגן הגיע לכפר הזה לראשונה בחודש יוני 1886 בעקבות המלצתו של חברו – האמן הפריזאי – ארמנד ז'ובה דובאל , התאהב במקום השקט הזה והתגורר שם אז כחודשיים , ביחד עם ידידו הקרוב , הצייר אמיל ברנאר . בינואר 1889 החליט גוגן להתיישב בכפר באופן קבוע יותר ולמעשה שהה בפונט אוון , כמעט ברציפות עד סוף שנת 1890. תקופת פונט אוון נחשבת ל " תקופה הצהובה " של גוגן , ובה יצר – בין היתר – את ארבעת הציורים הצהובים שמוצגים כאן הבוקר . בארבעתם – בולט , ללא ספק, השימוש שעשה האמן בפיגמנט הסודי שהוסיף לצבע הצהוב שלו את הברק הזרחני הואן – גוכי המפורסם . החשוב והמפורסם שבין הציורים הצהובים של פול גוגן הוא הציור שבצד שמאל ושמו : LE CHRIST JAUNE ( " ישו הצהוב " ) והוא נוצר על ידי גוגן באמצע שנת 1889 , בתקופה שחבריו, האמנים הפריזאים : אמיל ברנאר ופול סרזייה , חברו אליו בפונט אוון ויצרו שם ביחד – אסכולה פוסט אימפרסיוניסטית חדשה בעלת יסודות סימבוליים מסוג שטרם נודע בעבר. הציור נוצר בצבעי שמן על גבי לוח עץ וגודלו : 91 על 73 ס"מ. בציור מתואר הפסיון של ישו והצבע הצהוב הזרחני שולט בו . אך המיוחד שבו הוא שפניו של ישו הנוצרי הינם , למעשה , פניו של פול גוגן עצמו והוא , למעשה , מציג מצב היפוטתי בו מתרחשת צליבת ישו בסוף המאה ה 19 בברטאן שבצפון צרפת בעת ש 3 נשים חסודות מתאספות לתפילה – והן לבושות בלבוש כפרי ברטוני . גוגן השתמש בקוים חזקים של צבע וכמעט ללא הצללה על מנת לתאר את הנשים – ולמרות שהציור נוצר בתחילת הקיץ , השליט בו האמן את הצבע הצהוב שסימל אצל ואן גוך את הסתיו שבו מסתיימת פריחת החמניות המפורסמות . הצבע הצהוב מעולם לא קושר לדמותו של ישו הנוצרי בעבר . זהו צבע כובש ומוחצן המשפיע על כלל היצירה ומרחיק אותה מהקלאסיקה המקובלת . גוגן השתמש בצבע הזה שאצל ואן גוך ייצג תמיד את האופוריה של המאניה , במאניה- דיפרסיה שלו , כדי להפוך את הסצנה למסתורית ועל – טבעית . גוגן נחשב לאמן מאוד ייצרי . הוא נהג להסתובב ברחבי העולם וגם בשנתיים שבהם " פונט אוון " הפכה למקום מושבו העיקרי , הוא לא ויתר על גיחות קצרות למקומות מרוחקים שנחשבו אז ל " אקזוטיים ". ב " תקופה הצהובה " שלו נסע פול גוגן הרחק למרחבי הקולוניות הצרפתיות – לפחות פעמיים . פעם אחת יצא לפנמה ועבד במשך שבועיים בכריית התעלה . באותם ימים נכשלו אנשי לספס בניסיונם להתקדם בתהליך הכרייה ורבים מהפועלים חלו במלרייה ובקדחת צהובה וקיפדו שם את חייהם , ופעם אחרת יצא לאי הקאריבי , מארטיניק , ושהה בו כחודשיים . הגיחות הללו גרמו לגוגן להימשך לקוים האופייניים לאמנות הפרימיטיבית . ציוריו הצהובים מאופיינים במשטחי צבע עזים וחמים שבהם נטה – מאוחר יותר – לתאר נופים , תרבות ודמויות אנושיות של איי פולינזיה הצרפתית ( טהיטי ) בהם השתקע סופית בשנת 1894 ואף מת ונקבר שם בשנת 1903 . רבים מבין חוקרי האמנות מסבירים את השימוש בפניו של פול גוגן עצמו , כפניו של ישו , כמעיד על חוייתו כאמן הקרוע בין חלומותיו השונים ו " תקוע " אי שם בין האמונה הדתית הנוצרית העזה שלאורה גדל וחונך , לבין הצד הפרימיטיבי , הגופני והנהנתן ששלט בו בהמשך חייו . מומחים אחרים מייחסים את משיכתו להשתמש ב " דיוקן עצמי " בכל הזדמנות בשל הערצתו הנסתרת העצומה וגעגועיו לידידו " כרות האוזן " – וינסנט ואן גוך , ומסתבר – כי חרף הסיכסוך הקשה ביניהם , הוסיפו שני האמנים להעריץ זה את זה והקדישו עבודות – זה לזה . בכנסייה הישנה שבמעלה הגבעה של " פונט אוון " מוצגים עותקים ורפרודוקציות של הציורים שפול גוגן יצר בעת שהותו בכפר , לרבות – " ישו הצהוב ". הציור המקורי עצמו נרכש בזמנו על ידי אספן אמריקאי עשיר שהטריח עצמו להגיע למקום בזמן הנכון והוא מוצג כיום במוזיאון לאמנות קטן יחסית שנקרא : " אלברייט – נוקס ארט גאלרי " , בעיר בפאלו , ניו יורק . גם את הציור שבצד ימין למעלה , יצר פול גוגן בקיץ שנת 1889 ובו מתואר נוף כפרי ברטוני אופייני שבו שולט הצבע הצהוב הזרחני בעיקר בהצגתה של ערימת החציר המרכזית . הציור נקרא : LA MOISSON BLONDE ובאנגלית – מקובל לכנותו : GOLDEN HARVEST . זהו ציור בצבעי שמן על בד שגודלו : 93 על 74 ס"מ והוא מוצג כיום ב " נשיונל גלרי אוף אוסטרליה " – לאחר שנתרם בשנת 1951 על ידי אספנית בשם ליידי דה מונפריד . מובן כי גם הציור ה " צהוב " הזה נוצר בהשראת אפיזודת ואן גוך וניסיונותיו החוזרים והנשנים של פול גוגן לתרגל את מכמני ה " צבע הצהוב הזרחני " בציוריו . הציור שבצד ימין , באמצע, הוא ציור " דיוקן עצמי " – בהשראת ואן גוך – שיצר פול גוגן בשנת 1889 . שמו : SELF PORTRAIT WITH HALO AND SNAKE ובו הוא מתאר את עצמו כ " פושע ". זהו ציור בצבעי שמן שנוצר על גבי דלת עץ של ארון שנמצא במקור במסעדה של פונדק כפרי ברטוני בשם : HAMLET LE POULDU וכנראה שגוגן צייר אותו כתשלום עבור ארוחות רבות שהוא ואורחיו נהגו לאכול במסעדת הפונדק הזה . לימים נרכשה דלת הארון על ידי מיליונר – אספן אמריקאי – בשם : צ'סטר דייל , שתרם את כל האוסף שלו ל " נשיונל גלרי אוף ארט , וושינגטון ". אחרון , אחרון חביב – הציור ה " צהוב " הרביעי " שמוצג בצד ימין, למטה . הציור נוצר בכפר " פונט אוון " ממש בימים האחרונים של שנת 1888 והוקדש לוינסנט ואן גוך עצמו . הציור נקרא : SELF PORTRAIT WITH EMILE BERNARD . זהו ציור בצבעי שמן על בד וגודלו : 50 על 45 ס"מ . בפינה הימנית למעלה מתואר דיוקנו של הצייר הפריזאי הנודע , אמיל ברנאר ( 1868 – 1941 ) שהיה איש תרבות , רב תחומי , והיה מוכר גם כמבקר אמנות וכסופר . הוא האיש שהכיר בשנת 1886 בין ואן גוך וגוגן , היה החוט המקשר ביניהם ולימים – אירגן בחודש אפריל 1892, כשנתיים לאחר פטירתו של וינסנט את התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה שלו בפריז ואף יצר ( ומימן ) את הקטלוג של התערוכה – בעצמו . הציור הוא , למעשה , שוב – דיוקן עצמי של פול גוגן שבו הוא מתואר הפעם כז'אן ולז'אן – הדמות הראשית של הרומן " עלובי החיים " של ויקטור הוגו . יש לדעת כי הציור : " LE MISERABLES " ( " עלובי החיים " ) נחשב לציור המפורסם ביותר של אמיל ברנאר. וכמו כן – בהקדמה לרומן , כתב ויקטור הוגו : THE ALL THREE OF US ARE POOR VICTIMS OF SOCIETY. כמובן שפול גוגן , מצדו – התכוון להתייחס בכך לשלושת החברים : " וינסנט ואן גוך, פול גוגן ואמיל ברנאר ". הציור הזה שייך ל " ארט אינסטיטיוט אוף שיקאגו " – אך בהסכמה – הוא מוצג במשך תקופות ארוכות ב " מוזיאון ואן גוך " , אמסטרדם.
