פול סזאן – מאבק לאהבה

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.   זהו ציורו המיתולוגי של פול סזאן – ״ מאבק האהבה ״ ( THE BATTLE OF LOVE ) אותו יצר בשנת 1880 מתוך כוונה לתת את הפרשנות שלו ל ״ בכחנליה ״ ( BACCHANALIA ), הפסטיבל הרומאי המפורסם לכבוד אל היין בכחוס , שהתאפיין בפורקן יצרים, שתיית יין לשוכרה, חופש מיני בלתי מרוסן ואלימות. הציור נוצר בצבעי שמן על קנבס וגודלו: 46 על 38 ס״מ. סזאן ( CEZANNE ) העניק אותו במתנה בשנת 1895, לידידו, הצייר החשוב פייר אוגוסט רנואר, שתלה אותו בחדר השינה שלו. לאחר מותו של רנואר בשנת 1919, נמכר הציור באמצעות סוחר האמנות הפריזאי המפורסם, פול רוזנברג, לאספן ד״ר גוטליב פרידריך רבר ( REBER ) שהציג אותו בסלון אחוזתו שבלוזאן, שוייץ ובשנת 1931, התגלגל הציור המעניין הזה של סזאן, לידי האספנים האמריקאים מארי ואבריל הארימן .הארימן, כזכור,היה מושל מדינת ניו יורק ( 1955-1958 ) ומאוחר יותר , השר לעניינים פוליטיים בממשלתו של הנשיא ג׳ון קנדי, ולאחר הירצחו – של לינדון ג׳ונסון. הארימן תרם את הציור , כחלק מאוסף שלם שהיה בבעלותו, בשנת 1972, ל ״ נשיונל גאלרי אוף ארט ״ בוושינגטון , בו הוא מוצג מאז ועד היום. הבכחנליה הרומית שהפכה למעשה ל ״ אורגיה ״ פרועה, היתה פרשנות פגאנית גסה של הרומאים לחג ה ״ דיוניסיה ״ שהיה נהוג באתונה ובו הוצגו הטרגדיות המפורסמות של שלושת המחזאים הענקים של יוון העתיקה: אייסכילוס, אוריפידס וסופוקלס במסגרת תחרות תרבותית שנערכה לכבודו של דיוניסוס, שהיה האל האולימפי שקשור בכל מה שנועד לשחרר את הנפש. שמו של דיוניסוס אצל הרומאים היה , כאמור, בכחוס, והוא היה אל רב תחומי שבאחריותו היו : יין,מוזיקה,תיאטרון,מחול,פריון וסקס… ציירי הרינסאנס אהבו את נושא ה ״ בכחנליה ״ שהסעיר אותם ווהירבו לתאר אותו ביצירותיהם עם הדגשת מופעי מסיבות חשק שכללו משחקי אהבה ( לרבות הומו- סקסואלים ולסביים ), שתיה עד כדי אובדן הכרה ושיכרון חושים. לעומת זאת , אצל פול סזאן , הפך הפסטיבל המיתולוגי הפגאני הזה למאבק אלים של אהבה, הגובל ב ״ אונס קבוצתי ״. סזאן פירש את הבכחנליה כ ״ מאבק האהבה ״ שנראה בציורו כ הילולה שבה ארבעה גברים תוקפים ארבע נשים, כולם בלבוש חלקי או בעירום מלא. כלב פראי שנראה בשטח מוסיף לסצנה הקשה הזו- גוון חייתי. בעבודתו של סזאן, אין קבוצת הוללות משותפת. הוא מפריד , בכוונה תחילה, בין ארבעת הזוגות, כך שהציור מותיר רושם עז יותר של ארבעה אירועי אינוס נפרדים, ובכל זאת – בצוותא. כל זוג מצוי במאבק מיני אלים משל עצמו. התמונה הכוללת משדרת אלימות נוראה. זהו ציור קשה של צייר פוסט אימפרסיוניסט, גאון מעמיק מאין כמוהו, שרבים רואים בו – אבי המודרניזם.