הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של
ד"ר אמיר גבע
לפנינו 8 רישומים ו 2 אסופות רישומים שיצר פרנסואה בושה ( 1703-1770 ) , שמייצג טוב יותר מכל אמן אחר את התנועה האמנותית והסגנונית הנקראת – רוקוקו , ששלטה בתרבות הצרפתית במהלך המאה ה 18. שמו של בושה ( BOUCHER ) הפך לשם נרדף ל ״ רוקוקו ״ בזכותה של פטרוניתו הכריזמטית , המפורסמת , מאדאם דה פומפדור ( 1721-1764 ) , פילגשו הפורמלית רבת ההשפעה של מלך צרפת , לואי ה 15 ( 1710-1774 ) , שישב על כס השלטון בארמון ורסאי במשך 54 שנים , לאחר שירש את המלוכה בגיל 5 , בעקבות מות סבו , לואי ה 14. עד שבגר – נוהלה צרפת על ידי עוצר – פיליפ ה 2 , הדוכס מאורליאן . מאדאם דה פומפדור נכנסה לתמונה לאחר שפגשה את המלך השרמנטי בשנת 1745 בנשף מסיכות מלכותי . המלך שהיה אז בן 42 – " התפנה " בדיוק אז מפילגשו הרשמית הקודמת – הדוכסית שאטורו . מאדאם דה פומפדור היתה ידועה בכישוריה האינטלקטואליים והחברתיים גם יחד ותרמה רבות להתפתחות הארכיטקטורה והאמנות בפריז , בשיא ימי הרוקוקו . בין היתר נזקפים לזכותה תכנוני אתרים ומבנים חשובים כמו : כיכר לואי ה 15 והטריאנון הקטן בפריז . המאדאם אהבה מאוד ועודדה מאוד את סגנון הרוקוקו שהציג בצורה מעודנת את אורח חיי בני האצולה הצרפתית . בתקופת הרוקוקו פעלו בצרפת 3 ציירים בולטים במיוחד : אנטואן ואטו , ז׳אן אונורה פרגונאר ופרנסואה בושה – את בושה טיפחה המאדאם באופן מופגן , בילתה עמו באירועי תרבות ושיווקה במרץ רב את עבודותיו . מלכתחילה היוותה הופעת הרוקוקו – תגובת נגד להידור היתר ולחוקים הנוקשים של אמנות הבארוק ששלטה במאה ה 17 . אמני הרוקוקו נקטו בגישה עליזה , חיננית , משחקית ואפילו – מצועצעת אך " בעדינות " , והרבו להשתמש לצורך כך – בצבעי פסטל , עיצובים א סימטריים , קימורים וקישוטי זהב . בציורי הרוקוקו מתוארות הדמויות כחינניות ועדינות במיוחד , הן מביעות בדרך כלל שמחה ועליצות ומשדרות – עושר המאפשר – חיי מותרות . מרבית ציורי הרוקוקו נוצרו בטכניקת פסטל מעודנת ואילו – הרישומים – ובעיקר אלו שנוצרו על ידי פרנסואה בושה שבלט כרשם מעולה , נוצרו בדרך כלל בטכניקה מעורבת – תוך שימוש בפסטל , כתוספת לקוי עיפרון הפחם . אין ספק כי ברישומים משולבי הצבע שיצר בושה – ניכרת השפעה שספג מעבודותיו של פטר פול רובנס ( 1577-1640 ) – שנמנה על מפתחי " הטכניקה המעורבת " – 130 שנים קודם . אך טכניקה דומה לזו של רובנס התפתחה אז גם הרבה יותר קרוב לבית – ברישומיו של פרנסואה קלואה ( 1515-1572 ) שהיה צייר החצר של מלכי שושלת ולואה : פרנסואה ה 1 וממשיכי דרכו – וגם בהם השתלב השימוש בפסטל בתוצר הסופי . ובהם כבר עסקנו . מעמדה של מאדאם דה פומפדור הלך והתחזק עד כדי כך שבשנת 1753 רכש עבורה המלך לואי ה 15 את ה " אוטל אברו " , בלב פריז, הידוע כיום בתור ארמון האליזה – משכנו של נשיא צרפת. משם ניהלה פילגשו הרשמית של המלך – את חיי החברה והתרבות ב " עיר האורות " , כשהצייר פרנסואה בושה – לצדה. מאדאם פומפדור נפטרה ממחלת השחפת ב 15 באפריל 1764 בגיל 42 – לאחר מותה , ירשה מאדאם דו בארי ( 1743-1793) את מקומה ותפקידה : " הפילגש הרשמית של המלך ". פרנסואה בושה מת בשנת 1770 כשהוא בן 67 – מפורסם , עשיר ומאושר. הוא נקבר בכנסיית סנט ז'רמיין ל'אקסרואז , בכיכר הלובר. ספר הרישומים שלו הוא רב מכר – עד היום . בספר כ 200 רישומים. פרנסואה בושה נחשב לאחד מגדולי הרשמים בהיסטוריה של האמנות הצרפתית וללא ספק – לפורה מכולם – הוא הותיר אחריו כ 10,000 רישומים. ברבים מהם הושיב את רעייתו וילדיו כמודליסטים !
