קרל ברליוב

קרל בריולוב – הדרמה הגדולה של הציור הרוסי

קרל פאבלוביץ’ בריולוב (Karl Bryullov,‏ 1799–1852) היה הצייר הרוסי הראשון שהעמיד את האמנות הרוסית בשורה אחת עם האמנות האירופית הגדולה. יצירתו משלבת אקדמיזם קלאסי, רגש רומנטי ועוצמה תיאטרלית, והיא מסמנת רגע מכריע בהתבגרותה של האמנות הרוסית במאה ה־19.

בריולוב נולד בסנקט פטרבורג למשפחת אמנים: אביו היה פסל ומורה באקדמיה הקיסרית לאמנויות. כבר בילדותו הפגין כישרון יוצא דופן, ולמד באקדמיה הקיסרית, שם רכש יסודות קלאסיים קפדניים – רישום אנטומי, קומפוזיציה והיסטוריה של האמנות.

בשנת 1822 נשלח לאיטליה, ושם נחשף ישירות ליצירות הרנסנס והבארוק. שהותו ברומא הייתה נקודת מפנה: בריולוב החל לשלב בין הקאנון הקלאסי לבין רגש רומנטי ודרמה עזה. הצלחתו הגדולה באה עם הצגת יצירתו “היום האחרון של פומפיי”, שהפכה אותו לאמן בעל שם בינלאומי.

עם שובו לרוסיה זכה לכבוד רב, לימד באקדמיה והשפיע על דור שלם של ציירים, אך בריאותו הידרדרה והוא נפטר בגיל 52.

בריולוב פעל בז’אנרים מגוונים:

• ציור היסטורי מונומנטלי

• דיוקנאות פסיכולוגיים רבי עוצמה

• סצנות מיתולוגיות וספרותיות

חשיבותו טמונה ביכולתו לחלץ את הציור הרוסי מהנוקשות האקדמית ולהטעינו ברגש, תנועה ותיאטרליות – מבלי לוותר על שליטה טכנית גבוהה.

הוא מהווה חוליה מקשרת בין הקלאסיציזם לבין הרומנטיקה הרוסית, והשפעתו ניכרת אצל אמנים מאוחרים יותר כדוגמת איליה רפין.

בריולוב היה וירטואוז אקדמי:

• רישום מדויק ואנטומיה מושלמת

• קומפוזיציות מורכבות ורב־דמותיות

• שימוש דרמטי באור וצל

• צבעוניות עשירה, חמה ורוויית קונטרסטים

הוא הרבה לבנות קומפוזיציות בתנועות ספירליות, המובילות את העין בין דמויות, מחוות וקטעי אור, באופן המזכיר את הבארוק – אך ברוח רומנטית.

ניתוח היצירה החשובה ביותר: “היום האחרון של פומפיי” (1830–1833)

זוהי אחת מיצירות המופת של הציור האירופי במאה ה־19.

תיאור:
הציור מתאר את הרגעים האחרונים של תושבי פומפיי בעת התפרצות הר הגעש וזוב. העיר קורסת, דמויות נמלטות, הורים נושאים ילדים, אוהבים נאחזים זה בזה – והטבע גובר על התרבות האנושית.

ניתוח אמנותי:

• הקומפוזיציה רבת־שכבות אך מאורגנת בקפידה

• האור הברקי והאדום־וולקני מטעין את הסצנה באימה נשגבת

• כל דמות מתוארת כאינדיבידואל – טרגדיה אנושית בתוך אסון קולקטיבי

• השילוב בין יופי קלאסי לאימה רומנטית יוצר מתח חזותי עמוק

בריולוב עצמו מופיע בציור כדמות צדדית – מעין עד היסטורי בתוך הקטסטרופה.

קרל בריולוב היה אמן של קצוות: משמעת אקדמית מול התפרצות רגשית, יופי קלאסי מול חורבן.
ביצירתו הגדולה הוא לא רק תיאר אסון היסטורי, אלא ניסח אמירה אוניברסלית על שבריריות הקיום האנושי – ועל כוחו של הציור להעניק לה משמעות נצחית.