הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. אי אפשר לתאר את פועלו האמנותי של הצייר החשוב רפאל ( 1483-1520 ) מבלי להציג את ״ המדונה הסיסטינית ״ שלו . זהו ציור שמן ענקי , שמימדיו : 270×201 ס״מ שנוצר על גבי פאנל עץ צפצפה והוא נחשב לאחד ממייצגיו הבולטים ביותר של הרינסאנס הגבוה ( 1494 – 1520 ) . הציור הושלם בשנת 1513 והוא מוצג כיום ב ״ סטאטליך ״ של דרזדן במסגרת אוסף הציירים הגדולים שכולל יצירות מופת חשובות במיוחד . היצירה הוזמנה אצל רפאל בשנת 1512 על ידי האפיפיור יוליוס השני ( כיהן בשנים : 1503-1513 ) שנודע כפטרון אמנויות ונועדה לקשט את כנסיית סן סיסטו שבפיאצ׳נצה ( עיר הממוקמת בין בולוניה ומילאנו ) והיא היתה אחת ה ״ מדונות ״ האחרונות שיצר רפאל . מקובל להניח כי היצירה נועדה להיות מוקדשת לזכרו של האפיפיור סיקסטוס ה 4 ( כיהן בשנים : 1471-1484 ) , שהיה דודו של יוליוס ה 2 , שכן , האפיפיור סיקסטוס ה 2 שמתואר בציור – היה הקדוש שנחשב לפטרון של משפחת דלה – רוברה , משפחתו של יוליוס ה 2 . המודליסטית שמגלמת בציור את דמותה של המדונה היא , ככל הנראה , מרגריטה לוטי , בת האופה " המפורסמת " שהיתה פילגשו של רפאל בתריסר השנים האחרונות של חייו , משנת 1508 ועד יום מותו בשנת 1520 . הציור מתאר את מרים הבתולה אשר מופיעה מאחורי וילונות כבדים כמו בתיאטרון שנפתחים משני הצדדים כשהיא אוחזת בישו הקטן . בצד שמאל , הקדוש סיקסטוס ה 2 שעוטה טוניקה צהובה , כורע ומתפלל עבור בני עמו , אשר לכוונם הוא שולח יד . בצד ימין מתוארת ברברה הקדושה , ( אישה אמיצה שמתה על אמונתה במאה ה 3 לספירה והוכרזה כקדושה ) , כורעת כשידיה חובקות את חזה ופניה מופנים מטה לעבר קהל המאמינים . הציור מאופיין במרחב דמיוני שנוצר על ידי הדמויות עצמן שניצבות על מיטת עננים . נראה כי הבתולה יורדת מחלל שמימי , דרך מישור הציור , לעבר המרחב האמיתי התיאטרלי שבו הקומפוזיציה פועלת . מומחי הרינסאנס טוענים כי שמו המקורי של הציור היה : " המדונה שמרחפת על פני העננים " – אך במהלך השנים – שמו תוקן ל " מדונה הסיסטינית " מתוך יראת כבוד לסיקסטוס ה 2 שהפך לקדוש . שני הקדושים , סיקסטוס וברברה פונים לעבר הצופים שעומדים מעבר למעקה שבתחתית הציור . כתר אפיפיורי ( שמכונה בלטינית : TIARA ׂ) , מסמל את כס האפיפיור וכלול בדגל הפורמלי של קריית הואתיקן . הוא מונח על גבי המעקה , בפינה השמאלית התחתונה ומשמש כגשר בין המרחב האמיתי לבין המרחב האמנותי שבציור . שני פוטים ( כרובים קטנים ) מכונפים נחים על גבי מרפקיהם בתחתית הפאנל , כשפניהם נשואות מעלה . ניתוח לוח הצבעים של היצירה חושף את הפיגמנטים הקלאסיים של תקופת הרינסאנס : מלכיט ( קרבונט ירוק ) מעורבב עם אורפימנט ( פיגמנט כתום-צהוב ) בוילונות הירוקים . אבקת אולטרה – מרין ( אבקה כחולה ) מעורבבת עם עופרת לבנה – בגלימה הכחולה של המדונה , ואבקת תערובת של עופרת – בדיל ( צהובה ) – מעורבת עם ורמיליון ואבקת עופרת לבנה – בשרווליה של ברברה הקדושה . הציור הנפלא הזה כל כך הרשים את מתעד ההיסטוריה של הרינסאנס , ג'ורג'יו וזארי ( 1511-1574 ) עד כדי כך שהוא כינה את רפאל בביוגרפיה שלו : MORTAL GOD , כלומר, " אל בן תמותה " , ממש כמו ישו הנוצרי עצמו . ההיסטוריה של הציור מעניינת : בשנת 1754 רכש אוגוסטוס ה 3 ( 1696 – 1763 ) מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא , את הציור תמורת 120,000 פרנק והעביר אותו לדרזדן שם הוא מיד זכה לבולטות רבה . תאור המדונה בציור הפך עד מהרה לאב טיפוס של איפיון אידאלי שלה שמבליט את אופיה הרוחני . לאחר מלחמת העולם השניה הוחרם הציור על ידי הצבא הסובייטי והועבר למוסקבה שם אוכסן במוזיאון פושקין . אך בשנת 1955 הוא הוחזר לדרזדן ומאז הוא נחשב לאחד הכוכבים של ה " סטאטליך " . עשרות אלפי אורחים פוקדים את המוזיאון מדי שנה כדי לצפות ב " תיאטרון " האמנותי שיצר עבורנו – רפאל .
