״מרגריט גאשה ליד הפסנתר״

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע

זהו הציור : ״ מרגריט גאשה ליד הפסנתר״ ( MARGUERITE GACHET AT THE PIANO ) , שנוצר על ידי וינסנט ואן גוך בחודש יוני 1890 וניתן לה על ידו במתנה. מרגריט גאשה, בתו בת ה 20 של ד״ר פול פרדיננד גאשה, רופאו האישי של האמן, בשנות חייו האחרונות, התיידדה עם האמן שהיה אז בן 37, והירבה לבקר בבית המשפחה שבאובר סור אואז ( AUVERS SUR OISE ) . על מהות הקשר שבין וינסנט לבין האשה הצעירה , שלא היתה נאה במיוחד , אך ללא ספק , הייתה עדינה , רגישה ומתחשבת מאוד ואף הפליאה לנגן בפסנתר – קיימים חילוקי דיעות בין פרשני ההיסטוריה של האמנות , אך העובדות הידועות הן כי מרגריט לא נישאה מעולם וחיה בגפה כל ימי חייה באותו בית יפה שבנה אביה בכפר הציורי המרוחק כ 30 ק"מ מפריז. כמו כן, ידוע כי הציור הנפלא הזה שגודלו : 103 על 50 ס"מ ונוצר בצבעי שמן על קנבס , היה תלוי מעל מיטתה , בחדרה הקטן במשך 44 שנים , וכי עד יום מותה – היא נהגה לפקוד את קברו של וינסנט מדי שבוע ולהניח עליו זר פרחים. כיום מפאר הציור המפורסם הזה את אחד מכתליו המרכזיים של ה " קונסטמיוזיאום של באזל " , המוזיאון לאמנות החשוב ביותר בשוייץ , שהוקם בשנת 1661 ובו אוסף עצום בגודלו . בין היתר מחזיק המוזיאון הזה במספר הרב ביותר של ציורי הנס הולביין שמחוץ לאנגליה . הולביין היה צייר גרמני חשוב שפעל בעיקר באנגליה ונודע כצייר החצר של המלך הנרי השמיני. ד"ר פול גאשה ( 1828- 1909 ) , רופא הומאופטי , טיפל בוינסנט ואן גוך כששהה שנה תמימה בבית החולים לחולי נפש שבסנט רמי, פרובנס . בתום שנת אישפוזו של הצייר המיוסר והדיכאוני , המליץ הרופא על כך שיעבור לטיפול אמבולטורי בקליניקה שלו שבכפר הקרוב למדי לפריז , כך שיוכל לשהות בקרבה רבה יותר לאחיו תיאו ,שהתגורר בפריז . ואן גוך שכר חדר בפונדק קטן שבקרבת הקליניקה שבבית הרופא . במהלך שהותו בכפר, התפתחו בינו ובין רופאו יחסים קרובים. גאשה נהג להזמין את וינסנט לבית המשפחה לארוחות ולמפגשים המשפחתיים . תחום האמנות היה קרוב ללבו של הרופא שנודע בעצמו הן כצייר חובב והן כמעריץ גדול של ציירי התנועה האימפרסיוניסטית . היה לו אוסף גדול למדי של ציורים אימפרסיוניסטים ופוסט אימפרסיוניסטים , ובין ידידיו שאף ביקרו מפעם לפעם בביתו , היו : אוגוסט רנואר, אדואר מאנה ופול סזאן . כך היו למטופל ולרופאו נושאים משותפים לשיחה . ואן גוך אף איפשר לגאשה ל " התאמן " עליו ומוכר לנו כיום לפחות ציור אחד די חשוב ומאוד יקר, של דיוקנו של ואן גוך , שיצר הרופא בעצמו . ד"ר פול פרדיננד גאשה היה נשוי לאשה בשם : בלאנש. בשנת 1868 נולד להם בנם הבכור, פול גאשה הצעיר, וכעבור שנתיים – נולדה מרגריט. בעת ביקוריו התכופים של ואן גוך בבית המשפחה התפתחה די מהר ידידות בינו לבין מרגריט והם נהגו לטייל יחדיו בגינה היפה של בית גאשה ולשוחח. בספרה של אליסון רישמן ברקלי – THE LAST VAN GOGH , רומזת הסופרת כי בין וינסנט לבין מרגריט – התקיים רומן סודי. ישנן הוכחות כי האמן חיבב מאוד את האשה הצעירה ועדינת הנפש שגילתה עניין רב בעבודתו , ויתכן כי היא – אכן – העריכה מאוד אותו ואת כישוריו האמנותיים יוצאי הדופן – אך הוכחה חותכת לקיומו של רומן ביניהם – אינה בנמצא . באמצע חודש יוני 1890 התיר הרופא לבתו , מרגריט , לדגמן עבור וינסנט ולשמש כמודליסטית למספר ציורי פורטרטים שלה. וינסנט בחר לתאר אותה ליד הפסנתר שכה אהב להאזין לנגינתה. מספר ימים לאחר מכן, צייר את מרגריט גם בגן היפה של בית גאשה שבו נהגו לטייל ולשוח . ב 28 ביוני 1890 כתב וינסנט לאחיו תיאו : " זה עתה ציירתי את מדמואזל גאשה ואני מקווה כי תזכה לפגוש בה ולהכירה מקרוב – בקרוב . האשה הצעירה הזו מאוד יקרה לי וציירתי אותה באושר ובשמחה " – למכתב הזה שמקוטלג כמכתב מספר: 645 – באלבום המכתבים שכתב וינסנט לאחיו תיאו , שמוצג כיום במוזיאון ואן גוך שבאמסטרדם , צירף וינסנט רישום בעיפרון על דף מכתבים – של הציור שאנו מציגים היום . אליסון ברקלי מתעקשת בספרה ומתייחסת ל " רומן " שבין וינסנט ומרגריט כאל סיפור " אהבתו האחרונה של ואן גוך ". כזכור – לואן גוך היו שתי אהבות נכזבות קודמות – אהבתו הראשונה היתה בשנת 1881 ( כשהיה בן 28 ) לדודניתו , האלמנה בטרם עת, ששמה היה: קי פוס , אך היא דחתה בנימוס את הצעת הנישואין שלו שכן, הוא נחשב בעיניה , לצעיר " משונה ". שנה מאוחר יותר פגש ברחובות האג את מריה הורניק וביקש ממנה לשמש כמודליסטית לרישומי עיפרון שיצר אז. הורניק היתה אז נערה במצוקה , אם לילדה קטנה מגבר לא ידוע , ובהריון שני – מגבר אלמוני אחר. לפרנסתה – שימשה כמודליסטית לעת מצוא ומפעם לפעם – אירחה ( או יותר נכון : התארחה ) אצל גברים – תמורת תשלום זעום. ואן גוך חיבב אותה, הזמין אותה להתגורר בחדרו השכור ולבסוף, אף ביקש לשאתה לאשה . כשכתב על כוונתו זו לאחיו תיאו ואף צירף למכתבו – רישום של דיוקנה. הזדעק תיאו ששנא , הן את הרישום עצמו והן את הכוונה החפוזה של אחיו לשאת את הנערה הלא ראויה בעיניו – יצר קשר עם אביה – ושניהם ביחד סיכלו את תכנית הנישואין . הפעם – ב 1890 – שנת מותו הטראגי של וינסנט ואן גוך ,סבורני כי אמיתות סיפור " אהבתו האחרונה " של האמן – אכן – מוטלת בספק . שכן, במכתב מעט יותר מאוחר שכתב וינסנט לתיאו נכתב : " השלמתי עם העובדה כי לעולם לא אזכה למשפחה – אשה וילדים – למרבית המזל – אותיר אחרי הרבה ציורים והם… הילדים שלי ! ".