הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. זהו הציור : ״׳לה גולו מגיעה למולן רוז׳ עם שתיים מחברותיה ״ – שיצר אנרי דה טולוז לוטרק ( 1864-1901) כמחווה לידידתו , לואיז וובר ( 1866-1929 ) , שנודעה בכינוייה ״ לה גולו " (LA GOULUE ) – “ הגרגרנית " אשר נחשבה לרקדנית הקאן – קאן , הזוהרת והמצליחה ביותר בפריז של שנות ה 80 וה 90 במאה ה 19. לוטרק קנה את מעמדו המיוחד כמתעד הבולט של חיי הלילה הסוערים בפריז , בזכות יכולותיו הנדירות לאייר , לרשום , לצייר ובעיקר – להדפיס בעצמו , פוסטרים מרהיבים ששימשו את הקברטים , מועדוני הלילה , בתי הקפה ואפילו את הקרקס – של מונמרטר – לצורך שיווק ויחסי ציבור . ובנוסף לכך , ידע לוטרק החביב , האדיב , השנון ובעיקר – החבר מלא החמלה – להתיידד לא רק עם בעלי המועדונים והברודלים של פריז , אלא גם עם הרקדניות , הזמרות , האקרובטיות ואפילו עם ״ הנערות העובדות ״ בברודלים – ולתעד אף אותן בעבודותיו הרבות – גם לצרכי הפירסום של ״ מקומות העבודה ״ שלהן והן לשימושיו המקצועיים שלו עצמו . את הציור שלפנינו שמתאר כניסה מלכותית כמעט של הכוכבת הגדולה – למועדון שבו נחשבה ל " מלכה " – והפעם , כאורחת , יצר לוטרק בשנת 1892 ( כשלה גולו היתה בת 26 ) בצבעי שמן על גבי לוח קרטון – כפי שהעדיף כמעט תמיד – ובשתי גירסאות , אשר שתיהן מוצגות כיום בשני מוזיאונים חשובים בארה"ב – האחת ב MOMA של ניו יורק והשניה ב NGA – " הנשיונל גאלרי אוף ארט בוושינגטון " . גודלו : 79X59 ס"מ. לואיז וובר נולדה בשנת 1866 בפרבר של פריז למשפחה יהודית פשוטה , עזבה את הבית כנערה צעירה כדי לגלות את הזוהר והחלה לרקוד ולשיר בבתי הקפה – קונצרט שהחלו לפרוח אז במונמרטר. הריקוד הנפוץ אז היה ריקוד סקסי קבוצתי של בנות שנקרא : CHAHUT ( " מהומה " ) ולימים נחשבה וובר – שכונתה כבר בגיל 20 – " לה גולו " , כי חברותיה טענו כי היא זללנית , כאחת מהבנות שפיתחו את הריקוד בעצמן וילדו מתוכו את ה " קאן-קאן ". כאשר נפתח מועדון המולן רוז' , בשנת 1889 , נשכרו שרותיה של " לה גולו " , בת ה 23 , לשמש כרקדנית הראשית שלו . בן זוגה הקבוע דאז , סוחר יין עשיר , בשם ז'אק רנדואן , שכינה את עצמו בבוהמה כ " ולנטין לה דסוסה " – עשה הכול כדי להפוך את פילגשו לידוענית – ולצורך כך , רתם את אנרי דה טולוז לוטרק , שהיה אורח קבוע במועדון , והזמין אצלו ציורים שלה . המולן רוז' ( " טחנת הרוח האדומה " ) , הפך עד מהרה לתיאטרון הקברט המבוקש ביותר בפריז . מייסד הקברט ובעליו , חוזה אולה ( JOSEPH OLLER ) – נכנע להפצרותיו של רנדואן , והחליט לשלב את דיוקנה של לה גולו – בפוסטרים שהזמין אצל לוטרק כדי לשווק את אירועי המועדון – והיחצנות המרשימה – הפכה את " לה גולו" לשם דבר בעיר האורות ואת המועדון ששכן בשדרת קלישי שברובע ה 18 – לסמל הבוהמה הפריזאית . בין " לה גולו " לבין רקדנית בולטת נוספת שעבדה במולן רוז', בשם " ז'אן אבריל ( JANE AVRIL ) התפתחה , או – כנראה – הובערה במתכוון על ידי המועדון – יריבות תוססת . בשנת 1895 , כאשר לה גולו הייתה בת 29 ובשיא הצלחתה הן בפירסום והן בהכנסות – היא החליטה לנטוש את ה " מולן רוז' " ולפתוח בקריירה עצמאית . היא השקיעה סכום גדול בהפקת מופע רוויו שנועד לנדוד בין ירידים ואולמות מופעים בכל רחבי צרפת . אולם , הקהל שנהר לראות אותה ולסגוד לה ב " מולן רוז' " – לא פקד את המופעים הללו , דבר שגרם להתרוששותה ולהיעלמותה מהעין הציבורית. לה גולו שקעה בדיכאון עמוק והתמכרה לאלכהול . היחידי שהוסיף לתמוך בה – בידידות, באהדה ובחמלה רבה – היה טולוז לוטרק – שנקלע בעצמו למערבולת רגשות , מאחר והוסיף לפרסם בפוסטרים שלו את ה " מולן רוז' " – ואת הכוכבת החדשה שלו – ג'יין אבריל , שהפכה אף היא לידידה קרובה שלו. אך לוטרק מת בטרם עת בעצמו כבר בשנת 1901, כשהוא בן 37 בלבד, כאלכוהוליסט כבד, חולה בשחמת הכבד ועגבת קשה. מספרים כי " לה גולו " אותרה בשנת 1928 ( כשהיא בת 62 ) כשהיא עוסקת במכירת בוטנים , סיגריות וגפרורים – ברחובות פריז. ובכל זאת , זכרו לה את חסד נעוריה , וכשהיא מתה בחוסר כל בשנת 1929 – הועברו עצמותיה של " לה גולו " לבית העלמין היוקרתי של מונמרטר .
