הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
את הציור שלפנינו שנקרא : ״ אנאבל ישנה ״ , יצר לוסיאן פרויד ( 1923-2011) בשנת 1987 , וכמודליסטית – שכבה לפניו שוב, אנאבל – בתו השניה מנישואיו לרעייתו הראשונה – קיטי גרמן ממנה נפרד בשנת 1953. אנאבל היתה בת 35 כשהציור נוצר . הציור הזה עורר במשך שנים התעניינות רבה מצדם של מבקרי ומנתחי אמנות . ראשית, הוא חדשני בעבודותיו של פרויד מבחינת הפרספקטיבה שלו. הציור מתאר את דמותה של אנאבל בעת שנתה כשגבה מופנה אלינו , כך שאין באפשרותנו לראות את הבעת פניה ולמרות זאת – המראה מותיר בנו רושם אקספרסיבי חזק במיוחד ואנו חשים אי נוחות ואולי – חמלה – כלפי האישה הישנה . ג׳ורג׳ מוריס, מומחה ה ״ טייט בריטיין ״ לציוריו של פרויד כתב כי גופה של אנאבל מכורבל בתנוחת עובר , שיכולה להתפרש כתגובה של אישה בוגרת לטראומה פיזית או נפשית שחוותה בעבר . מבקר אמנות אחר כתב כי פרויד מציג את בתו הישנה כמו אבא שמבחין בכאבה הרגשי של בתו האהובה כשהוא חסר אונים לנוכח מצוקתה . דוקטורנט ללימודי אמנות בקיימבריג' הציע בעבודתו את האפשרות שפרויד התכוון להציב אותנו , הצופים בציור , בעמדה של מציצנים החודרים למרחב האישי של אישה במצוקה רגשית ומנסים להכיל את כאבה . ואילו עורך מדור האמנות של ה " דיילי מייל " הלונדוני העריך כי פרויד בכלל קורא לנו לנסות ולפענח את הציור שלו במפתח פמיניסטי כשהוא מתאר את בתו כאילו היא מסוגלת לבטא ולהביע את הפחדים שלה אך ורק כשהיא במצב של שינה ואינה מודעת בכלל לכך שמישהו זר צופה בה . אך כל המומחים מאוחדים בדיעה כי פרויד הצטיין תמיד בהדגשה נטורליסטית של תיאור גופם של נשים ( ו/או גברים ) באופן מוחשי – חזק במיוחד . המוחשיות העוצמתית מודגשת בציור הזה באופן גשמי – בהצגת כפות רגליה של אנאבל – כשהן מלוכלכות !! על כך נכתב כי פרויד ידע תמיד לבטל את המסורת הרינסאנסית של תיאור ה " יופי האידיאלי " של האישה ולהפר אותה במפגיע . פעמים רבות נטה האמן לסרב בכוונה תחילה לדרך המקובלת מאז ימי יוון העתיקה של תיאור דמות נשית בתור אובייקט יפיפה וללא רבב , והתעקש על הצגת גשמיות פיזית כעורה שמדגימה רגשות של צער וכאב . דה אידיאליזציה זו מזכירה לנו מאוד את הריאליזם של, ענק הבארוק האיטלקי, קאראוואג'ו ( 1571-1610 ) שהיה הצייר הנערץ על לוסיאן פרויד . אני מצאתי בעבודותיו של קאראוואג'ו לפחות 3 דוגמאות : " מדונה מלורטו " ( 1604 – בזיליקה סיינט אגוסטינו, רומא ), " כניסת המשיח " ( 1603- מוזיאוני הותיקן ) ו " צליבת פטרוס הקדוש " ( 1601- סנטה מריה דל פופולו , רומא ) – שבהן בחר האמן הגדול לתאר את כפות רגליהם המלוכלכות של הקדושים ולהדגיש בכך את חוסר השלמות שמאפיין פעמים רבות את הקשר או הזיקה שבין גוף האדם וטבע האדם . הציור של לוסיאן פרויד אינו מוצג כיום בפני הציבור מאחר והוא מוחזק בבעלות אוסף פרטי בלונדון.
