הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. סיפורו של ציור. והפעם אנו עוסקים בציור ״ דיוקן עצמי כנגנית לאוטה ״ ( SELF PORTRAIT AS A LUTE PLAYER ) , אותו יצרה ארטמיסיה ג׳נטילסקי ( 1593-1653 ) בשנת 1616 , כשהיא בת 23 – בחלוף 3 שנים בלבד לאחר שנאנסה באכזריות על ידי המורה שלה לציור , תבעה את האנס וזכתה במשפט סנסציוני , שתועד כראשון מסוגו בהיסטוריה. התאוששותה המהירה של האמנית הצעירה נחשבת לנס. אביה של ארטמיסיה, האמן הוראציו ג׳נטילסקי, השיא אותה במהירות לאמן בינוני בחשיבותו , אך אדיב ונעים הליכות , בשם : פיירו אנטוניו סטיאטיס – וביחד עמו עקרה מרומא לפירנצה . בפירנצה התגוררו בני הזוג באחוזתו של אאורליו לומי ( 1556-1622 ) , דודה של ארטמיסיה , שסייע לה בקשריו – אך ללא ספק – בעיקר בזכות כישרון הציור המדהים שלה – לקבל את ההכרה של האקדמיה לאמנות בפירנצה ובתוך זמן קצר – לזכות בפטרונותו של ״ האיש החזק ״ בטוסקנה – הדוכס הגדול קוזימו ה 2 דה מדיצ׳י . ארטמיסיה ג'נטילסקי הייתה לאמנית – האישה – הראשונה בהיסטוריה שהתקבלה כחברה באקדמיה כלשהיא באיטליה . עד מהרה נודעה ארטמיסיה כפרשנית האמנותית הצמודה לדוכס בכל הנוגע לנושאים מקראיים והיסטוריים פופולריים – ובעודה עובדת בחצרו , הזמין אצלה קוזימו הגדול – שהיה בעצמו אספן אמנות מושבע – מהגדולים בדוכסות טוסקנה – את ציור הדיוקן העצמי המפורסם הזה שלה אשר מתועד ברשימותיו כנושא תאריך 24 בדצמבר, ערב חג המולד, שנת 1616. זו הייתה ההזמנה הפורמלית הראשונה שהאמנית קיבלה מהדוכס כחברה חדשה ב " אקדמיה דל דיסגנו " בפירנצה . הציור נחשב לרב חשיבות . מומחים רבים נוהגים לדבר על כך כי הרקע האפל שמאחורי דמותה של נגנית הלאוטה חושף את ההשפעה העצומה שהייתה לאמן קאראוואג'ו , מקורבו של אביה , עליה . שכן , קאראוואג'ו נהג להציב את אובייקטי הציורים שלו באור , ובקונטרסט חזק מול שטחים אפלים . אך מומחים אלו מוסיפים כי אצל ג'נטילסקי – הרקע האפל של כל ציור וציור החל מציור הדיוקן הזה , נועד ליצור תחושה של דרמה – שבדיעבד , ייצגה את החידושים הכי עכשוויים בסצנה התיאטרלית של אמנות הבארוק . בציורה זה מתארת ארטמיסיה את עצמה כנגנית לאוטה . האמנית עוטה מחוך בגזרה נמוכה ומטה את ראשה בצורה סוגסטיבית לכוון הצופה בציור , והיו שפירשו את הפוזה הזו שלה – כניסיון לתאר את עצמה כ " קורטיזנית " – נערת ליווי בחצר הדוכס . נערות רבות שירתו אז בחצרות האצילים ועסקו ב " ליווי " אורחיהם הנכבדים . מומחה בשם ד"ר הארווי מאיירס , ששימש כדיקאן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטה של קונטיקט, כתב כי כלי הנגינה שעליו פורטת הדמות הנשית שבציור בעדינות רבה – הלאוטה – שימש לעתים מזומנות מטפורות של " מגע מיני " מחוץ לחיק המשפחה , אצל אצילים , באמנות הרינסאנס והבארוק . אך היו ועדיין ישנם מומחים אחרים אשר פירשו את הציור בדרך שונה לגמרי וטוענים כי ארטמיסיה מתוארת בציור שלפנינו כ צועניה , דמות שהייתה פופולרית מאוד בסצנה האמנותית של המאה ה 17. ובמיוחד – דמות בולטת במחזות שהומחזו והוצגו בחצרותיהם של בני משפחת דה מדיצ'י. הציור נוצר בצבעי שמן על גבי קנבס . גודלו : 78X72 ס"מ – והוא מוצג באופן קבוע ב " מוזיאון ואדסוורת' אתניאום לאמנות " שבהרטפורד , קונטיקט – בארה"ב. זהו מוזיאון עשיר שנוסד בשנת 1844 ומתמחה , בין היתר, באמנות תקופת הבארוק באירופה.
