הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
סיפורו של ציור. לפנינו ציור , שנחזה על פניו כמעודן , יפה , מרשים . אך ככל שמתעמקים בסיפור שמסתתר מאחוריו – זהו אחד מהציורים המזעזעים בהיסטוריה של האמנות . הציור נקרא: BACKSTAGE AT THE OPERA ( “ מאחורי הקלעים באופרה ״ ) , והוא נוצר בשנת 1889 על ידי צייר צרפתי בשם : ז׳אן בראו ( JEAN BERAUD ) שנודע בציוריו הרבים המתארים את חיי פריז ואת חיי הלילה של החברה הבורגנית הפריזאית . תמונותיו של השאנז אליזה , בתי הקפה, מונמרטר וגדות נהר הסיין – תיארו בפירוט ריאליסטי רב את ימי ה ״ בל אפוק ״ ( העידן היפה ) בעיר האורות הסוערת , שהתבררה גם כ ״ סוררת ״. בראו ( 1849-1935 ) היה מאוד פופולרי בצרפת ומחוצה לה – בעיקר באמריקה – בימי חייו . והוא , מן הסתם , הרבה פחות נחשב בעיני היסטוריוני האמנות בני זמננו , אך חשיפת המתחולל ״ מאחורי הקלעים ״ באופרה גרנייה של פריז נזקפת – חד משמעית – לזכותו . הציור שלפנינו שגודלו : 200×170 ס״מ , הוצג בניו יורק בשנת 1891 , ולאחר שעיתונאי אמריקאי חרוץ בשם ג׳יימס מוריס ( 1860-1930 ) שמע את הסבריו של הצייר על המתואר בציור , הוא פנה לעורך של המגזין הפופולרי בו עבד ושיכנע אותו לשלוח אותו לפריז כדי לאמת את הסיפור המזעזע בעיניים אמריקניות של המתחולל באופרה . כתבתו של מוריס כיכבה בשער המגזין : SCRIBNER’S בינואר 1892 והיכתה גלים . הכותרת שהמגזין בחר לשער מהדורת המגזין היתה : ״ גברים עשירים הפכו את בלט האופרה המפורסמת של פריז לבית בושת! ״ . בכתבה מפרט מוריס דברים מטרידים מאוד מתוך עדויות של בעלי ידע אישי רב על המתחולל מ ״ אחורי הקלעים ״ באופרה גרנייה , כמו הרוזן דה מוגני , שתיאר בפניו את חוויותיו האישיות ושל רקדניות בלהקת הבלט של האופרה . מסתבר שגברים רבים , ובעיקר מתעשרים חדשים ( ״ נובו רישים ״ ) רכשו ״ מנוי ״ לאופרה לא בגלל המוסיקה ו/או המחול – אלא , בעיקר כדי ליצור קשר ( או אף התקשרות נמשכת ) עם הבלרינות הצעירות והיפות שרקדו בבלט של האופרה פעמיים בכל ערב – ומאחורי הקלעים – הפכו אותם גברים ל " פטרונים " שרכשו טובות הנאה מיניות מהבנות שהפליאו לרקוד על הבמה. אך מחוצה לה , נאלצו להתגורר ביחידות דיור זעירות , מלוכלכות ועלובות ולעתים – רעבו ללחם . עוד נחשף בכתבה כי כל המי ומי בפריז הכירו וידעו את התופעה ואף אומץ לפטרונים הללו כינוי מקובל ומוכר : ABBONES ׁ( " אבונאים " ). הגילוי המרעיש בכתבה היה כי כששארל גרנייה ( 1825-1898 ) החל לתכנן את בית האופרה בשנת 1860 – הוא התבקש מלכתחילה לכלול בתוכניתו כניסה נפרדת – מיוחדת – למחזיקי כרטיסי PREMIUM עונתיים , יקרים במיוחד. לפי התכנית שהוזמנה אצל גרנייה , הארמון כלל גם אולם מפואר שנקרא : FOYER DE LA DANSE ששימש את רקדניות הבלט כדי להתחמם ולתרגל את מהלכי הריקוד שלהן לפני ובמהלך ההופעות. אך , שימש בעיקר כדי לאפשר מפגש בין " פטרונים " לבין הבנות . ואכן , ארמון האופרה גרנייה נחנך בשנת 1875 – גרנייה עצמו אף לא הוזמן לטקס הפתיחה – ומאחורי המצג ה " ניאו בארוקי " המהמם שלו – הוקם עולם מקביל – של מתן חסות פטרונית ( קיראו לקשר : תמיכה או .. שרותי זנות ) של גברים בגיל העמידה – מכובדים למראה , עשירים – פאר ה " בל אפוק " של פריז , לנערות צעירות, יפות ומוכשרות – שרובן הגיעו מהפריפריה הכפרית של צפון או דרום צרפת – אל עיר האורות הגדולה כדי לכבוש את הבמה והתדרדרו לעוני משווע מאחר ולא יכלו ליוקר המחייה . מבואת הארמון שכונתה : DE LA DANSE היוותה למעשה " מועדון חברים סגור " שבו היו יכולים הפטרונים להתרועע עם הרקדניות . הם גם נהגו לפגוש קולגות לביזנס ולסגור במקום עסקאות מסחריות – והכל כשסביבם אוירה מינית לוהטת כמעט כמו ב GENTLEMEN'S CLUBS בטיימס סקוור ששם נחתמו עיסקאות כשברקע נערות עירומות רוקדות עם או על עמודים . הרוזן דה מוגני העיד בפני כתב המגזין כי המבואה הפכה ל " שוק בשר " של ממש . המגזין מציין כי בכוחם של הפטרונים היה " ללא ספק " לחלץ נערות מעוני , לשכן אותן בחדרים נוחים ולממן עבורן שיעורי בלט פרטיים שישפרו את סיכוייהן להתקדם ברמת הריקוד שלהן . עבור רקדניות רבות של להקת הבלט באופרה גרנייה שבאו מרקע עני , מערכת יחסים עם פטרון עשיר, היתה הסיכוי היחיד להצלחה . מסתבר כי בציוריו של אדגר דגה ( 1834 – 1917 ) – L'etoile ו THE CURTAIN – שבהם עסקנו בסופ"ש האחרון – הוא אך רמז על נוכחותם המעיקה של " הפטרונים " ברקע – בחצי הסתר – כמקושרים לטיפוח הקריירה של הרקדניות . אך לא טרח להעמיק בנושא או לחשוף אותו . ישנם הטוענים כי דגה עצמו זכה לזכויות יתר ב " אופרה של פריז " כולל כניסה למעמקי " מאחורי הקלעים " בזכות העובדה שהוא תיווך , לכאורה , בין פטרונים פוטנציאליים ששילמו כסף רב כדי להתקבל ל " מועדון החברים " של מבואת האופרה האחורית – שבה נשבה רוח חופשית במיוחד – לבין הנהלת האופרה . ציורי הרקדניות של דגה נותרו יפים ומעודנים ואהובים גם בימינו – חבל מאוד שמאחורי ה " מסגרת " שלהם – נשבה גם רוח קשה ועצובה . למותר לציין כי לאחר שהכתבה המקיפה של העיתונאי ג'יימס מוריס פורסמה במגזין SCRIBNER'S והיכתה גלים . תגובתה של האופרה גרנייה הייתה קצרה ולאקונית – " המוסד שלנו מקפיד לקיים את חוקי צרפת במלואם " !!! בחוגי פרשני האמנות הושמע כי הציור שלפנינו הוצע לרכישה במחיר סביר ל " מוזיאון ד'אורסיי " בפריז שבו מוצג ה " כוכב " של אדגר דגה – אך המוזיאון החליט , לכאורה , לותר על רכישת הציור. למיטב ידיעתי – הציור : BACK STAGE OF THE OPERA , כיום , הינו בבעלות אוסף פרטי בניו יורק .
