הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
זהו הציור המסתורי : LA SCAPIGALITA ( “ העלמה פזורת השיער ״ ) שיצר לאונרדו דה וינצ׳י ( 1452-1519 ) בשנת 1508. את דמותה של הנערה האלמונית הזו העדיף פרופ׳ פראנק צולנר ( ZOLLNER ) לצלם לצורך עטיפת האלבום היוקרתי של ״ אוסף הציורים המושלם של לאונרדו ״ שהודפס על ידי הוצאת ספרי האמנות הגרמנית החשובה : TASCHEN לציון יום השנה ה 500 למותו של דה וינצ׳י. ה ״ מונה ליזה ״ נדחקה במפתיע , לראשונה בתולדותיה , מעטיפת ספר כה חשוב , שהפך בתוך שנה לרב המכר של עולם האמנות . פראנק צולנר הוא פרופסור לתולדות האמנות , באוניברסיטה של המבורג , והספר שערך – אלבום מפואר בהיקף של 272 עמודי כרומו בגודל : 33 על 24 ס״מ ובו תצלומיהם של כל ציוריו ורישומיו המוכרים של המאסטר הגדול לפרטי פרטיהם בצרוף דברי הסבר , אכן , עמד בציפיות . ועל אף מחירו היקר – 100 יורו , נמכר באלפי עותקים , במהלך התערוכה שהתקיימה במוזיאון הלובר בסוף שנת 2019 לציון המאורע . המסתורין שאופף את ה LA SCAPIGALITA יפת התואר הוא בעל רקע כפול . כשמתבוננים בציור הקטן ( 25 על 21 ס״מ בלבד ) שנוצר בצבעי שמן על גבי פאנל עץ צפצפה , שואלים מיד שתי שאלות : מי הנערה שצייר לאונרדו ? וכיצד הפיק הצייר את הצבע החום המיוחד ויוצא הדופן ששולט בציור ? והתשובות לשתי השאלות הללו תסופקנה בפוסט הזה כשהן עטופות בסיפורו המרתק של הציור שלפנינו . בשנים 1506-1513 שהה לאונרדו דה וינצ'י במילאנו כאורחו של המושל הצרפתי ונמנה על מקבלי השכר של הכתר הצרפתי . מלך צרפת דאז , לואי ה 12 , שכר את שרותיו של לאונרדו כיועץ הנדסי לצבא צרפת . בזמנו החופשי, נהג לאונרדו לנדוד בין ערי איטליה , לאסוף הזמנות עבודה ולשוב לבסיסו – מילאנו – כדי לעבוד בסטודיו המרווח שהועמד לרשותו . באחת מנסיעותיו הוזמן לבקר בעיר פארמה , שנשלטה במשך מאות שנים על ידי משפחת פרנזה החזקה . רוחו של האפיפיור פאולוס ה 3 ( 1468-1549 ) , בן משפחת פארנזה , שהתגורר , כמובן , בואתיקן – ריחפה בפארמה – וכאורח של המשפחה , הזדמנו ללאונרדו הזמנות מעניינות . ההערכה הרווחת כיום הינה שהעבודה בנושא ה LA SCAPIGALITA הוזמנה אצל לאונרדו על ידי אציל עשיר המקורב למשפחת פרנזה . אין הסכמה אמיתית בין היסטוריוני האמנות לגבי נושא הציור. הציור מתאר עלמה אלמונית המביטה כלפי מטה בעוד שיערה הפזור ממלא את כל הפאנל שמאחוריה . כיום – ההערכה הרווחת הינה כי היצירה היתה למעשה סקיצה לציור גדול שלא הושלם מעולם והמתאר את סנטה אנה . אנה הקדושה הייתה לפי הספרים החיצוניים של כתבי הקודש – רעייתו של יואכים ( או יהוייקים ) – ובני הזוג היו למעשה הסבא והסבתא של ישו , מצדה של מריה . כלומר הוריה של מרים , אמו של ישו הנוצרי . למרבה הצער – הציור אבד ונעלם במילאנו . גם את הסקיצה הזו הותיר לאונרדו דה וינצ'י מאחוריו במילאנו , כאשר יצא בחופזה מאיטליה , כשהמונה ליזה עמו , והתיישב בשנת 1516 ׁ( כשהוא בן 64 ) בצרפת – שם עבד עבור המלך פרנסואה הראשון ומת בזרועותיו ביומו האחרון . למותר לציין כי הציור לא סופק למזמין העבודה בפארמה והיעלמותו המסתורית ארכה , למרבה הצער- יותר מ 300 שנים !!! הציור התגלה וזוהה במקרה ואולי בדרך נס בשנת 1826 דווקא בפארמה כאשר איש העסקים FRANCESCO CALLANI העמיד למכירה את האוסף של אביו , ג'אטאנו קאלאני ( 1738-1809 ) , צייר ופסל ניאו קלאסי מוכר שפעל בעיקר בפארמה . מעריכים כי ג'אטאנו שהיה בעצמו אספן אמנות נלהב , נתקל במקרה בציור בעת שהותו במילאנו לצורך עבודות עיטור וקישוט שביצע בארמון המלכותי שם ( " הפאלאצו ריאל די מילאנו " ) ורכש אותו תמורת פרוטות . כך קרה שהגלריה נאציונלה די פארמה , המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות של פארמה – רכש בסופו של דבר את כל האוסף של קאלאני , לרבות הציור שהוזמן במקור על ידי אציל בן העיר 300 שנים קודם לכן . ולסגירת המעגל המסתורי נציין כי מי שהקים את המוזיאון של פארמה היה לא אחר מאשר הקרדינל אלסנדרו פרנזה ( 1520-1589 ) , נכדו של האפיפיור פאולוס ה 3 , שנולד שנה אחת לאחר מותו של לאונרדו בצרפת – ואשר סבו היה המארח של לאונרדו כשהציור הוזמן אצלו בפארמה . נותרה עדיין שאלה מעניינת פתוחה – מהו המקור של הצבע החום – אדמדם שבו השתמש לאונרדו דה וינצ'י לצורך הציור . ובכן – כידוע , לאונרדו ראה בכל סקיצה עליה עבד – ניסיון מעבדה . מסתבר כי לצורך יצירת הסקיצה הזו השתמש לאונרדו לראשונה בפיגמנט ( שנקרא באיטלקית : TERRA D'OMBRE ) , מינרל טבעי בעל גוון חום-אדמדם שנאסף על ידו באדמת הבוץ שליד העיר פרוג'ה , בירת חבל אומבריה . הפיגמנט היה בשימושם של האטרוסקים שהקימו את פרוג'ה כבירתם כבר במאה ה 2 לפני הספירה , ופיתחו באזור הזה של מרכז חצי האי האיטלקי – ציוויליזציה מצליחה של שגשוג כלכלי ותרבותי ששרדה אלפי שנים . לאונרדו חקר את הפיגמנט וגילה כי השימוש בו כתוסף לצבע שמן חום מאפשר לו ליצור בציורי השמן שלו – תחושת " צללים " . בבדיקות מעבדה שנעשו באזור מאוחר יותר התגלה כי הבוץ המקומי הינו בעל אחוז גבוה במיוחד של דו תחמוצת המנגן בנוסף לתחמוצת ברזל שמקובלת בבוץ רגיל – והצירוף של המרקחת של הפיגמנט ביחד עם צבעי השמן משפר ומזרז גם את תהליך התייבשות הצבע על גבי הפאנל . במחקר שביצע המוזיאון של פארמה על הציור הזה ש " שב הביתה " בדרך נס – נקבע כי לצורך יצירתו מהל לאונרדו דה וינצ'י את הפיגמנט החום שאסף באדמת אומבריה עם ענבר ירוק ועופרת לבנה – לתוך שמן הפשתן ומרח במברשתו את המרקחת הדביקה על גבי פאנל עץ הצפצפה שלפניו . עבודה נדירה , ללא ספק . הציור הזה זכה במשך השנים להערצה בזכות יופיו הכובש , ההיסטוריה המסתורית שלו וגם בזכות טכניקת ה " ספומאטו " המזהירה שהפגין לאונרדו ביצירתו . פירוש הביטוי : SFUMATO הוא : " רך " , " מעורפל " , " מעושן ". והוא מייצג טכניקת ציור שמאפשרת לאמן השולט בה לרכך את המעבר בעת השימוש שהוא עושה בצבעים שונים בעבודתו ואף ביכולתו למחוק בעדינות כמעט בלתי מורגשת שטחים מתים בעבודתו – מעבר למישור ה OUT OF של העין האנושית . דה וינצ'י נחשב ליוצר הבולט ביותר בהיסטוריה של האמנות – בטכניקה הזו , שהתבססה בעיקרה, על מחקריו בתחום האופטיקה והניסויים המוקדמים שעשה ב " אובסקורה ". ואסיים באניקדוטה קטנה – כשפבלו פיקאסו ( 1881-1973 ) וחברו הטוב , ז'ן קוקטו ( 1889-1963 ), ביקרו בקיץ 1917 באיטליה ביחד עם להקת הבלט הרוסי של סרגיי דיאגילב והציגו את ה PARADE ׁ( " המצעד " ) , מופע בלט בן מערכה אחת שקוקטו כתב את הסצנריו שלו ופיקאסו יצר את התפאורה שלו . הם ניצלו את זמנם החופשי , בין היתר , לביקור במוזיאון לאמנות של פארמה . מספרים כי ז'ן קוקטו ׁ( סופר , משורר , מחזאי ,מעצב אמנותי ומבקר אמנות גדול ) ניצב מול ה LA SCAPIGALITA ואמר : " זכיתי לראות הרגע את האישה הכי יפה בעולם !
