הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו הציור שנחשב לפורץ הדרך בקריירה הנפלאה של אדוארד מונק ( 1863-1944) , הנורבגי, מגדולי האמנים שהשפיעו כה רבות על התפתחותו של הזרם האקספרסיוניסטי בתחילת המאה ה 20 . מונק יצר את העבודה המרשימה הזו שנקראת : INGER ON THE BEACH בקיץ של שנת 1889 , בעיירת הקיט – אסגארסטראנד , בה נהג לנפוש מדי קיץ ולצייר. בתי העיירה הקטנה הזו משקיפים אל הפיורד של אוסלו המפורסם ומאפשרים לאמנים הרבים שפוקדים את המקום , שאינו רחוק מאוסלו עצמה , לצייר את הנוף הסלעי והפראי של הפיורד המרהיב , ואת סירות הדיג הקטנות שבים . הציור שנוצר בצבעי שמן על גבי קנבס הינו בגודל של 126 על 161 ס"מ ומוצג כיום באופן קבוע בקונסטמיוזיאום של העיר ברגן כחלק מאוסף האמנות הגדול שהוריש התעשיין ואיל טחנות הקמח הנורבגי הגדול ראסמוס מאייר ( 1858-1916 ) למוזיאון המקומי . את הציור הציג מונק ( MUNCH ) לראשונה ביריד האמנות העולמי שהתקיים בחודש אוקטובר 1889 באנטוורפן , והוא נחשב לציור הראשון של אדוארד מונק שפרץ לתודעת מבקרי האמנות מחוץ לנורבגיה . מספר חודשים לפני שהציור נוצר על ידי הצייר הנורבגי שנודע עד אז כאמן סקנדינבי שגרתי שהצטיין בתיאור ריאליסטי של בני משפחתו , חבריו וסביבתו בעבודות שהוצגו בדרך כלל בגלריות הקטנות של אוסלו ובערי הבירה הסקנדינביות הסמוכות – יצא מונק לראשונה מנורבגיה וביקר בתערוכה העולמית בפריז . הוא חזר משם נרגש ונפעם לאחר שהתוודע לראשונה לעבודתם של האמנים הפוסט אימפרסיוניסטיים הצרפתים ובהם : פול סזאן , פול גוגן ואנרי דה טולוז לוטרק – ושב הביתה נדהם ונסער. בעקבות הביקור בפריז החל אדוארד מונק לגבש את סגנונו המוכר לנו כיום – סגנון אישי ועמוק , שבו יצר בדרכו האישית המיוחדת תוך שימוש בקו מתפתל וזורם – ככלי לביטוי תובנות נפשיות ורגשיות . תהליך גיבוש הסגנון החדש נמשך אצל הצייר שהפך לאקספרסיבי יותר מכל צייר אחר שהיכרנו במשך כ 6 שנים , וב 3 השנים שבין 1893 ו 1895 – עלה בידו ליצור את חמש יצירות המופת הגדולות ביותר שלו – ובראשן , כמובן – " הצעקה " ( THE SCREAM ) . מונק נקט אז יותר ויותר במשיכות מכחול ברורות ובקוים דינמיים ונטה להשתמש בצבעים כהים ומלאנכוליים , במטרה לבטא בעוצמות הולכות וגוברות את המתרחש בתוככי נפשו . בציור שלפנינו עדיין לא בשל הסגנון העמוק שלו , אך רמזים לדרכו המיוחדת לתיאור רגשותיו כבר ניכרים בהבעת פניה של המודליסטית שלו – שלא במקרה הייתה לא אחרת מאשר אינגר מארי , אחותו האהובה – האחת והיחידה שלא מתה בצעירותה – ואותה אהב האמן המיוסר שלא נישא מעולם – כל ימי חייו , אהבה עזה . בציור מתוארת אינגר ( INGER ) שהייתה צעירה מאדוארד ב 5 שנים ושימשה כמודליסטית הראשונה ליצירותיו כבר בילדותם , כשכובע קש בידה , יושבת על סלע גרניט כהה , בפרופיל , והבעת פניה – עצובה . הנערה היפה שהיתה אז בת 21 מתוארת בקונטרסט לאבנים הגדולות שסביבה שגוונם הוא אפרפר – ירקרק , מרהיב במיוחד לנוכח צבעו הכחלחל – אדמדם של הים שנמצא הרחק למטה ומאחור. ברקע – סירת דייגים קטנה, בודדת , נוכחת בגבה של הנערה – שכיום טוענים היסטוריוני האמנות – שהבעת פניה מרמזת על שאיפתה הנסתרת לבגוד בחייה האנושיים הסבוכים . לך תדע !! בנורבגית נקרא הציור הזה אחרת לגמרי : " ליל קיץ נורדי " – שכן כך נראה הלילה בפיורד של אוסלו בחודשי הקיץ . מסתבר כי מונק יצר שורה ארוכה של סטאדיז ( STUDIES ) לצורך השלמת העבודה הנפלאה הזו – ועשה זאת , בדרך כלל – בין השעות 9 ו 11 בלילה – בעת שהותו בבית הכפרי השכור שלו בעיירת הנופש , באותה תקופה . אגב – בשנת 1897 מאס מונק בחיפוש ובשכירת בית נופש בעיירה האהובה עליו ורכש שם בית לשימושו הקבוע בעת חופשת הקיץ שלו . אינגר, אגב , הוסיפה לשמש כמודליסטית לציורים רבים שלו באותם ימים . אינגר מארי ( 1868- 1952 ) הייתה בתם הצעירה ביותר של כריסטיאן מונק ( 1817-1889 ) , רופא צבאי – ולאורה ביוסטד מונק ( 1837 – 1868 ) הוריהם של אדוארד ושלה . האם מתה ממחלת השחפת כשאינגר היתה בת 3 חודשים והאב מת חודשיים לאחר שהציור שלפנינו נוצר – בילדותם – טיפלה בהם דודתם , אחות אמם – קארן ביוסטד ( 1839- 1931 ) שהיתה מורה לציור והיא זו שחשפה בפני אדוארד את עולם האמנות וזיהתה את כשרונותיו . אחותם הבכורה של אדוארד ואינגר – סופי , מתה אף היא ממחלת השחפת – בשנת 1877 . אז היה אדוארד בן 14 ואחותו הקטנה – בת 9 – שניהם סבלו קשות ועמוקות – מהמוות והחולי שסבבו את ביתם מאז שהיו כה קטנים . הקשר ההדוק בין אדוארד מונק ואחותו נמשך עד יום מותו , בשנת 1944. לימים נודעה אינגר מארי כצלמת אקספרסיוניסטית גדולה שיצירת הצילום הנחשבת ביותר שלה משתרעת על פני סדרה של כ 100 תצלומים שבהם עקבה אחר נפתוליו ופיתוליו של הנהר אקרסלבה ( AKERSELVA ) לאורך 8 קילומטרים יפים במיוחד שלו לפני שהוא זורם אל תוככי העיר אוסלו וממנה אל מעמקי הפיורד. הנהר הזה נחשב לפראי ביותר בין מאות הנהרות שזורמים בשטחה העצום של נורבגיה . אינגר נפטרה בשנת 1952 כשהיתה בת 84 . איש מבני המשפחה האחרים לא חי כל כך הרבה שנים כמוה.
