אוטגאווה טויוקוני

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.    לפנינו אחת מיצירותיו המוכרות והחשובות ביותר של UTAGAWA TOYOKUNI – אוטגאווה טויוקוני – ( 1769-1825 ), גדול אמני יפן בתחום ״ הדפסי העץ ״ ( WOODBLOCK PRINTS ) , שנחשב לתחום האמנות הפופולרי ביותר ביפן , לאורך כל ימי תקופת ה ״ אדו״ ( EDO ) שנמשכה משנת 1603 ועד שנת 1867. בתקופה הזו השתלטה שושלת רבת עוצמה של שוגונים על יפן , תוך שדחקה את הקיסר למעמד כמעט סמלי בלבד. שוגונות טוקוגאווה קבעה את " אדו " – טוקיו של ימינו – לבירתה – ושם התפתחה תרבות חדשה לגמרי שמבחינות רבות נחשבת כיום לשמרנית מאוד – אך , ללא ספק , הפיקה פניני אמנות באיכויות שטרם נודעו כמותן עד אז . היצירה שלפנינו נקראת ה " פרומנדה " ( THE PROMENADE ) והיא נוצרה בשנת 1810 על ידי טויוקוני שמכונה כיום : " הראשון " – שהיה מייסד אסכולת " אוטגאווה " – ואשר תלמידיו וממשיכי דרכו מיספרו עצמם בעקבותיו עד לסוף המאה ה 20 . התקופה שבין 1673 ו 1841 נחשבת ל " תור הזהב " של הקאבוקי והבונארקו ביפן . הקאבוקי הוא סוגה תיאטרלית מסורתית ביפן ובבסיסו הוא מחזה שמורכב משילוב של דרמה תיאטרלית ומחול . הקאבוקי מתאפיין בססגוניות תלבושות ובאיפור המתוחכם שעוטים השחקנים . לצדו – בלט גם הבונארקו – תיאטרון הבובות היפני המסורתי , ואם נוסיף את ה " סומו " – קרב המגע בין מתאבקים גדולי גוף בתוך זירה עגולה , שמקורו בטקסים יפניים רוחניים עתיקי יומין – 3 הסוגות התרבותיות הללו , לחוד וביחד, היוו את הלב התרבותי של יפן בתקופת ה " אדו " ועוררו את עיקר תשומת לבם של האמנים היפניים – שהתרכזו ביצירה שמתארת אותן . ואל ה " לב " הפועם הזה רותק – כמובן – גם טויוקוני ה 1 , שהפך לאמן הגדול ביותר של הדפסי סוגות הליבה בתרבות היפנית של אז. הפרומנדה – או ה " טיילת " – הייתה שדרה במרכז העיר שבה נהגו " כוכבי תיאטרון הקאבוקי " לצעוד , כשהם כבר לבושים לקראת ההופעה בתיאטרון . בשעת צעידתם – נהר קהל רב כדי לצפות בהם , וכמובן , שמופע זה – שהתנהל מדי ערב – משך את תשומת לבם של האמנים שבאו – רשמו , איירו – ולאחר מכן – יצרו . היצירה שלפנינו נחשבת למיוחדת במינה , הן בשל יופייה – אך בעיקר בשל העובדה שהיא אחת הראשונות שיצר טויוקוני בטכניקת ה UKIYO – E שהוא – כנראה – היה אחד ממפתחיה , ובאמצעותה העניקו אמני " הדפסי העץ " היפניים – תחושת עומק – ביצירותיהם, על אף שמעולם לא למדו ולא הכירו את חוקי הפרספקטיבה המתמטית – גיאומטרית של ברונלסקי שפותחה על ידו בימי הרינסאנס הפלורנטיני המוקדם. ואכן – באופן פלאי – ברבות מיצירותיהם ניתן לחוש תחושת עומק מסתורית . מאוחר יותר – כשיפן נפתחה בפני אירופה ואירופה נפתחה בפני יפן – נדהמו מבקרי האמנות להבחין כי טויוקוני ה 1, נהג להשתמש – למעשה – בטכניקה מאוד דומה לזו שפיתח פול סזאן בצרפת – 80 שנים אחריו – ולפיה את תחושת העומק אפשר לקבל לא רק על ידי חלוקה גיאומטרית של העבודה וקביעת נקודת מגוז בעמדה אחורית , אלא – גם על ידי שליטה מבוקרת ומתוכננת בצבעים שבהם בוחר האמן לנהל את עבודתו . טויוקוני ה 1 שלט בטכניקה המדהימה הזו ביצירתו . התוצאות היו מופלאות . הדפס העץ הצבעוני שלפנינו הוא קטן יחסית – וגודלו : 81 על 55 ס"מ . הוא מוצג כיום באופן קבוע , כמו יצירות נוספות רבות של טויוקוני ה 1 , ב " מטרופוליטן מיוזיאום אוף ארט " , בניו יורק – וסטודנטים רבים לאמנות נוהגים לבוא , לצפות בו וללמוד אותו . טויוקוני ה 1 נולד ב " אדו " ( טוקיו ) , בשנת 1769 , לאב שנקרא : קוראשי קורוביי, שנחשב לאחד מגדולי מגלפי בובות העץ ביפן – ובהן – רפליקות של דיוקני שחקני הקאבוקי המפורסמים של ימיו . כשמלאו לטויוקוני 14 שנים , וכשרונו כבר התגלה כמובהק , היפנה אותו אביו לבית הספר של טויוהארו , אמן הדפסי עץ מפורסם , ועד מהרה הוא הפך לשוליה החביב ולחניכו המועדף והבולט של האמן הקשיש , ולבסוף – הפך ליורשו , כמאסטר של בית הספר הגדול והחשוב ביותר ל " הדפסי עץ " ב " אדו ". טכניקת הדפסי העץ מוכרת ביפן , מאז הועברה בשנת 1440 – מסין . אך , אין ספק כי היפנים שיכללו אותה ויצקו לתוכה תכנים מקוריים משלהם . ראשיתו של הקאבוקי – כנראה – בסביבות סוף המאה ה 16, מעט לפני תחילת תקופת ה " אדו " ואז הוכר רק הקאבוקי הנשי .שנחשב לקצת גס – ויש אומרים : " זנותי ". כאשר שוגונת " טוקוגאווה " השתלטה למעשה על יפן – השלטון השמרני של אנשי הצבא לא ראה בעין יפה את התופעה הבוטה והנפסדת שלפיה נשים נחשפות , מול קהל גברי משולהב . בין השנים 1629 ו 1673 אסר השוגון על נשים להופיע ב " קאבוקי " ואז החלו גברים – לגלם גם את התפקידים הנשי…