הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. ביום ה 25 בינואר 1912 קיבל גוסטב קלימט ( 1862-1918 ) פניה נרגשת מידידתו הקרובה , פטרוניתו , סרינה לדרר ( 1867-1943 ) ליצור ציור זיכרון אינטימי ורגיש במיוחד עבור אחותה – אראנקה מונק , אשר בתה האהובה , מריה ( ריא ) מונק ׁ( 1887-1911 ) , התאבדה בירית אקדח בראשה , אך לפני חודש – בתום חג המולד . קלימט נזעק לעבודה ברגש רב ובתחושת מחוייבות נדירה , ביקש וקיבל מסרינה – תצלומים של דיוקן הנערה המתה ואף האזין בקשב רב לסיפור העצוב במלואו . האם האבלה , אראנקה פוליצר מונק , ואחותה – סרינה פוליצר לדרר – היו אחייניותיו של ג'וזף פוליצר המפורסם שעל שמו מוענק עד ימינו " פרס פוליצר " – האוסקר של העיתונאים . אראנקה נישאה לאלכסנדר מונק , תעשיין פולני עשיר , בשנת 1882, ונולדו להם 3 בנות : לילי , מריה ( ריא ) ולולה . ריא נולדה בנובמבר 1887 והייתה אהובה במיוחד על אמה . היא היתה נערה יפת תואר , רקדנית מעולה ומקובלת מאוד בחברה הוינאית . בחודש אפריל 1911 , עוד בטרם מלאו לה 24 שנים , היא פגשה במשורר הגרמני השרמנטי , האנס היינץ איוורס , שהיה אז גרוש בן 40 – והתאהבה בו . הוא כתב לה עשרות שירי אהבה והבטיח לה הרים וגבעות ואף לשאת אותה לאישה . הוריה של ריא נבעתו מהקשר של בתם עם המשורר הנחשב שנודע לשמצה כדון ז'ואן כוזב , אך ריא לא ויתרה עליו והתפתתה להאמין בתום לב כי אהבתו אליה אמיתית . כשבוע לפני חג המולד של שנת 1911 קיבלה ריא מכתב ובו כתב לה איוורס כי הוא נאלץ לנתק עמה את הקשר לאחר שהגיע למסקנה כי היא ילדונת מטופשת שעדיין אינה בשלה לקשר עמוק ובודאי שלא לנישואין . הנערה נתקפה בדיכאון עמוק וב 28 בדצמבר 1911 נטלה את אקדחו של אביה שהוחזק במגרה שבשולחן הכתיבה שלו והתאבדה ביריה בראשה . כל המשפחה הוכתה בהלם ואראנקה במיוחד חשה רגשי אשמה נוראים על כך שלא התעקשה ולא אילצה את בתה לנתק את קשריה עם האיש הזה במועד . קלימט הבין כי מוטל עליו לצייר : " דיוקן אבל וזכרון " . הוא חש מחוייב בעיקר לסרינה לדרר , פטרוניתו , שהעריצה את כשרונו ושידלה את בעלה – אוגוסט לדרר ( 1857-1936) לרכוש עבור אוסף האמנות המשפחתי שלהם עשרות ציורי קלימט בעשור האחרון . לדרר היה תעשיין עשיר מאוד ממוצא בוהמי שהשתקע בוינה . סרינה וקלימט הכירו זו את זה בשנת 1899 כשהאמן המוכשר כבר נודע בוינה כאחד מציירי הדיוקנאות המפורסמים ביותר. הוא צייר את דיוקנה ולאחר מכן – את דיוקנה של בתה, אליזבט . לימים – הפכו סרינה ואוגוסט לדרר ל " אספני קלימט " הפרטיים הגדולים ביותר בוינה וכנראה – בעולם כולו . הציור שיצר קלימט נקרא : " ריא מונק על מיטת מותה " ( RIA MUNK ON HER DEATHBED ) גודלו : 50 על 51 ס"מ והוא מוצג כיום במטרופוליטן מיוזיאום אוף ארט בניו יורק . קלימט שהיה ידען מופלג בתולדות האמנות כמו גם בספרות הקלאסית – קיבל לצורך היצירה , השראה מובהקת וברורה מעבודה אייקונית של אחד משלושת מייסדי האחווה הפרה-רפאליטית , בלונדון ( עליה סיפרנו אתמול !! ) – הצייר והרשם הסימבולי הגדול, סיר ג'ון אברט מיליי ( 1829-1896 ) – ושמה " אופליה ". אופליה היתה גיבורת המחזה המפורסם " המלט " של ויליאם שייקספיר ( 1564-1616 ) שנכתב בשנת 1603. במחזה היא מוצגת כבתו של פולוניוס , יועצו של המלך קלאודיוס . אופליה מתאהבת עד מעל ראשה בנסיך הדני המלט שבוגד בה ולמעשה – מתעלל בה באופן ציני – שמזכיר מאוד את מעשהו של המשורר האנס היינץ איוורס לנערה המתה , מריה ( ריא ) מונק . יותר מכך, לאחר שהמלט הרעיף על אופליה אהבה חסרת מעצורים וגבולות , הוא משנה עורו במהלך המחזה , מקצה לקצה , כדי להשיג את יעדו האמיתי ולזכות במלכות . והוא נפרד ממנה באיגרת ובה המילים הקשות מנשוא : " אל המנזר לכי !! לא אהבתיך !! ". מיד לאחר משלוח האיגרת הנוראה הזו – מגדיל המלט את חטאו כלפי אופליה האומללה – כאשר הוא רוצח בטעות את אביה , פולוניוס , כשהוא לוקה בזיהוי ומשוכנע כי הוא הורג את יריבו הגדול – המלך קלאודיוס . אופליה מתמוטטת , נקלעת למצוקה נוראה ולבסוף מטביעה עצמה בנחל ומתה . דמותה הטראגית של אופליה זכתה ליישומים רבים בשירה , בספרות ובאמנות הפלסטית – אך קלימט הושפע במיוחד מגירסתו המרגשת של מיליי ( MILLAIS ) וחיקה בעבודתו – בעיקר את תנוחת השכיבה של הנערה על גבה לאחר מותה ואת הפרחים היפים שסביב גופתה המתה . הציור : " אופליה " של מיליי הפך לאייקוני עוד בימי חייו של הצייר . הוא נרכש בשנת 1894 על ידי סיר הנרי טייט ( 1819-1899 ) , סוחר הסוכר והפילנטרופ הלונדוני המפורסם , שהציג אותו לראשונה ( ואף תרם אותו ) בשנת 1897 ב " מוזיאון הגדול והחדש לאמנות " שנחנך בלונדון – ואשר משנת 1932 – קרוי על שמו : ה " טייט בריטיין ". שני הציורים , זה של מיליי וזה של קלימט – נחשבים – לפאר היצירות הסימבוליות של התנועה האסתטית שקמה בעקבותיהם והדגישה את " היופי כאידיאל באמנות " בקובעה את סיסמתה הפופולרית עד ימינו : " אמנות לשם אמנות ". התנועה האסתטית נחשבת כיום לתנועה פילוסופית ואמנותית גם יחד . שני הציירים הגדולים השקיעו עבודה רבה בשני ציוריהם העוסקים בנושא כה דומה והכינו לצורך השלמתם – עבודות הכנה רבות שאת חלקן אציג מאוחר יותר. אוסיף גם מספר מילים ליד כל ציור וציור . סופה של הפרשה מבחינתו של קלימט – אכזבה נוראה ! . אומרים כי הוא הגיע ביחד עם סרינה לביתה של אראנקה כדי למסור לידיה את העבודה שהיא כה חיכתה לה . אראנקה פרצה בבכי תמרורים וסירבה לקבל את הציור בטענה שכוונתה לא הייתה לצפות בבתה מתוארת כשהיא שרועה על גבה במיטת מותה . קלימט בוש ונכלם , אך גם נפגע מאוד . כוונתו היתה טובה והוא השקיע בעבודה הזו מאמץ יצירתי מיוחד . קלימט נטל עמו את הציור ושב הביתה . מאוחר יותר שידלה אותו סרינה בחנופה רבה לשוב ולנסות לצייר גירסא אחרת של ציור הזיכרון . והוא , הכין , כנראה בשנת 1916 , גירסא מרהיבה שניה של דיוקנה של ריא מונק – והפעם : כרקדנית , אך התלבט בחששו מתגובת האם המיוסרת ולבסוף גנז גם את הגירסא הזו וכנראה – לא מסר אותו לאראנקה מעולם . הוא אף החל ליצור בשנת 1917 גירסא שלישית של דיוקן הנערה – אך לא זכה להשלים אותו והוא נמצא מיותם על כן הציור של קלימט , בסטודיו הביתי שלו , בתהליך עבודה די מתקדם – כאשר האמן מת בשנת 1918 לאחר אירוע מוחי , כשהוא בן 56 .
