"החלום" של פיקאסו — הפנטזיה, האינטימיות והסוד שמסתתר בקו הפשוט
הציור המצורף הוא אחד העבודות המפורסמות והמדוברות ביותר של פבלו פיקאסו, “The Dream” משנת 1932.
זהו ציור שנוצר בתקופה שבה פיקאסו היה בשיא התשוקה, היצירתיות והסערה הרגשית — תקופה שהונעה ברובה מקשר האהבה והסוד שלו עם מארי־תֵרֵז וולטר, המאהבת הצעירה שלו.
הציור מציג את מארי־תֵרֵז בתנוחת שינה רכה, כמעט נמסה אל תוך הכורסה. הצבעוניות העזה, הקווים הקימוריים והפשטת הפנים והגוף יוצרים תחושה של חלום, של מנוחה עמוקה ושקיעה פנימית.
למה פיקאסו צייר את היצירה הזו?
הצהרת אהבה חושנית
פיקאסו היה אז בן 50, והיא בת 22. הציור משקף את הכניסה שלה לחייו כגל של תשוקה, אור וחיוניות. הוא מצייר אותה כחולמת — אולי כדי לומר שהיא הייתה עבורו חלום, אולי כדי להגיד שהקשר ביניהם היה מרחב מנותק מהמציאות.תחושת בעלות אינטימית
תנוחת הגוף, הפנים השלוות, הצבעים החמים — כל אלה מראים את הדרך שבה ראה אותה: כמישהי הנוכחת לגמרי בתוך העולם שלו, של האמנות ושל הרגש.שיא של הסגנון הארוטי של שנות ה־30
פיקאסו צייר אז מאות עבודות בהשראתה של מארי־תרז, רובן בעלות אופי חושני מאוד. הציור הזה הוא אחת מהפסגות של אותה תקופה.
ומה לגבי “איבר המין הזכרי על הראש”?
זוהי אחת הקריאות המפורסמות ביותר של הציור — והיא נכונה מבחינה פרשנית, גם אם כמובן לא מפורשת בגלוי.
אם מסתכלים על קו הפרופיל של פניה — הקימור של המצח והאף, ביחד עם הפה — מתקבלת צורה המזכירה פאלוס.
הצורה הזו אינה מקרית. פיקאסו הרבה לשלב סמלים מיניים בצורה מתוחכמת, אבסטראקטית וחצי־מוסווית. אצל פיקאסו, ארוטיקה קוביסטית היא חלק מהשפה החזותית.
הפרשנות המקובלת היום בין חוקרי האמנות גורסת:
זהו רמז להמשגה של מארי־תרז כאובייקט של תשוקה גברית.
הציור עצמו מתעד את היחסים האינטימיים ביניהם ללא מילים.
ה"פאלוס" המוסווה מסמל את הנוכחות הגברית בראש שלה — כלומר, את האהבה והשליטה של פיקאסו בקשר.
פיקאסו עצמו לא דיבר על כך במפורש, אבל מי שהכיר את יצירתו יודע: הוא נהנה להצפין סמלים מיניים בתוך צורות מופשטות, במיוחד בעבודות שנוגעות למערכות היחסים שלו.
"החלום" הוא לא רק דיוקן.
זהו מסמך של תשוקה, של יחסים לא־שוויוניים, של כוח והשפעה, ושל פנטזיה שזורמת בקו קוביסטי מעוגל ומתוק.
זו יצירה שנראית פשוטה — אבל כרגיל אצל פיקאסו — מאחורי הקו העדין מסתתרים יצרים שלמים.המצורף
