הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע.. בהאיטי , ה ״ אבא ״ הבלתי מעורער והדמות המכוננת של האמנות המודרנית , הידועה גם כרינסאנס האמנות ההאיטיאנית , הוא הקטור היפוליט ( 1894-1948 ) . היפוליט ( HYPOOLITE ) לא היה רק צייר , הוא נחשב למורה הרוחני והאמנותי שהצית את תנועת הציור האינטואיטיבי /נאיבי בהאיטי והביא לראשונה לפריצה של האמנות ההאיטיאנית לתודעה הבינלאומית . הקטור היפוליט נולד ב 16 בספטמבר 1894 בעיר סאן – מארק , האיטי . קשה להאמין , אבל היפוליט לא זכה לחינוך אמנותי פורמלי . הוא גדל ככהן וודו ( HOUNGAN ) מדור שלישי – סמל משמעותי מאוד בתרבות של האיטי שהשפיע עמוקות על כל יצירתו . לפרנסתו , עבד היפוליט כסנדלר , כנגר ואף נהג לצייר בתים ולמכור את ציוריו . בצעירותו , בילה היפוליט מספר שנים מחוץ להאיטי ( בקובה ובארה״ב ) , וכשחזר החל לצייר על גבי דיקטים , פלטות עץ ואפילו דלתות של פאבים מקומיים , תוך שימוש בנוצות עוף ומברשות סיד פשוטות במקום מברשות ציור מקצועיות . בשנת 1944 הקים האמן האמריקאי דיוויט פיטרס את ״ מרכז האמנות ״ בפורט -או -פרנס . כשהוא גילה את עבודותיו של היפוליט ב 1945 , הוא הזמין אותו להצטרף למרכז . היפוליט שלא הוכשר להוראה , לא לימד אקדמיה במובן הקלאסי , אלא שימש כרב רוחני ומודל לחיקוי ( MENTOR ) . הוא הוכיח לדור שלם של אמנים מקומיים , שהתרבות העממית , המיתולוגיה של האיטי ופולחן הוודו אינם ״ פרימיטיביים ״ , אלא מקור חיוני לעושר אמנותי ויזואלי ברמה העולמית . הצלחתו היתה מטאורית , וסללה את הדרך להכרת ״ האמנות הנאיבית ״ של האיטי בעולם כולו , כנדבך מרשים חדש – במודרניזם . אני מתכבד להציג בפניכם הבוקר את ציוריו המרשימים ביותר של הקטור היפוליט ובראשם , יצירתו האייקונית : ״ מלכת קונגו ״ ( THE CONGO QUEEN ) . זוהי אחת מהיצירות המזוהות והחשובות ביותר של היפוליט . היצירה נוצרה בפורט – או – פרנס, האיטי ב 1946 כשהיפוליט היה בשיא הקריירה היצירתית שלו . הציור נוצר בצבעי שמן על פני לוח סיבית / קרטון דחוס . מימדיו : 73×52 ס״מ . וחשיבותו רבה מאוד , בין היתר , בזכות העובדה שה MOMA של ניו יורק , רכש אותו והוא מוצג כיום באוסף הקבע שלו . במרכז הציור מופיעה דמות נשית אלוהית אוורירית ומרשימה – לואה ( LWA ) , שמזוהה בוודו של האיטי כרוח שמימית . והיא המייצגת הסמלית של ״ רוח קונגו ״ . הדמות שבציור עוטה שמלה לבנה / בהירה , בעלת נוכחות מלכותית , ומוקפת באלמנטים סימבוליים , פרחים , וצמחיה טרופית עשירה שממסגרים אותה . היפוליט השתמש בקווים חופשיים , כמעט חלומיים , ובמשטחי צבע מלאי חיים . משיחות המכחול חופשיות ואינן מצייתות לחוקי הפרספקטיבה הרינסאנסית , מה שמעניק לציור איכות רוחנית , על – זמנית וסוריאליסטית אופיינית . הציור הזה נחשב לסמל אמנות שמגשר בין המיתוס המקומי של האיטי לסוריאליזם הבינלאומי . היצירה ריתקה את מנהיג התנועה הסוריאליסטית , אנדרה ברטון , שביקר בהאיטי בשנת 1946 . הוא רכש באופן אישי עשרות מציוריו של היפוליט והכריז עליהם כהתגלמות הטהורה ביותר של הסוריאליזם האינטואיטיבי . היצירה העלתה את פולחן הוודו של האיטי למעמד לגיטימי של הזהות המקומית . עד אז נתפס הוודו על ידי המערב והאליטות לנושא פרימיטיבי ועלוב . גאונותו של היפוליט היתה , מן הסתם , בהצלחתו ליצור בציור האייקוני שלו מיזוג חזותי בין הוודו של האיטי לבין האיקונוגרפיה הקתולית – ובכך הפך האמן יוצא הדופן הזה – את האמנות ההאיטית המוקדמת למקורית כל כך . ב MOMA הוסבר כי הוחלט לרכוש את הציור האייקוני של היפוליט בזכות היותו בין הראשונים שיצרו את השפה החזותית ההאיטית הייחודית הזאת בתוך האמנות המודרנית , ומבקרי האמנות התלהבו כשהסתבר להם שהיפוליט יצר את מגוון המרקמים שבציור לא רק במכחולים אלא גם בנוצות תרנגולת . המסר המרכזי שלי הוא כי הקטור היפוליט הוכיח כי האמנות המודרנית של האיטי אינה חיקוי של אירופה . היא הופכת את המסורת הרוחנית והתרבותית של האיטי עצמה לשפה מודרנית
