ניקולא פוסן

הציור מתאר את גרמניקוס שוכב על מיטתו ברגעי חייו האחרונים, כשהוא מוקף במשפחתו וחייליו האבלים. ההבעות והיציבה של הדמויות מביעות כבוד, עצב עמוק ונאמנות למנהיגם הנערץ. אשתו אגריפינה והילד שנמצא לידה מסמלים את האבל האישי והמשפחתי, בעוד הדמויות האחרות, בעיקר החיילים, מבטאות את האבל הפוליטי והציבורי על מנהיג שחייו נקטעו מוקדם מדי. היצירה הוזמנה על ידי הקרדינל פרנצ'סקו ברבריני, אחיינו של האפיפיור אורבנוס השמיני, שהיה פטרון חשוב של האמנויות באותה תקופה. הציור בגודל גדול יחסית, כ-1.98 מטר על 1.47 מטר. הוא נמצא היום במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.
אחת התופעות המעניינות בציור היא אופן ההשפעה שלו על אמנים מאוחרים יותר. פוסן יצר קומפוזיציה דרמטית אך מאופקת, שמשדרת כבוד ולא הבעת רגש קיצוני, וזה הפך למודל עבור אמנים נאו-קלאסיים במאות הבאות, כמו ז'אק-לואי דוד. הציור מציג גם אלמנטים של תיאטרליות בקומפוזיציה, כמו המיקום המדויק של הדמויות והחלל שבו הן מוצבות, שגורמים לצופה להרגיש כאילו הוא עד למוות של גיבור היסטורי.

פוסן השפיע רבות על תולדות האמנות בצרפת ובעולם. עבודותיו נחשבות לביטוי האידיאלי של סדר, ריסון ושליטה רציונלית. השקפתו כי על הציור להיות מבוסס על שכל ויופי אידיאלי ולא על רגש או אקראיות הפכה לעיקרון מכונן של האמנות הקלאסית. הוא היה מקור השראה לאמנים גדולים כמו ז'אק-לואי דויד ולתנועת הנאו-קלאסיקה במאה ה-18.
ניקולא פוסן נחשב לדמות מפתח בהתהוות עקרונות הציור הקלאסי, בכך שהעמיד את התבונה והסדר הקומפוזיציוני כמרכזיים באמנותו. הוא סלל את הדרך לשילוב של ערכים רציונליים ותוכניים באמנות, והשפעתו ניכרת בתפיסת הציור באקדמיות לאמנות במשך מאות שנים.