פול רובנס

פיטר פול רובנס: האדריכל של רגש הבארוק

אם היינו צריכים לבחור אמן אחד שמגלם את הרוח הסוערת, הדרמטית והחיונית של המאה ה-17, זהו ללא ספק פיטר פול רובנס (1577–1640). רובנס לא היה רק צייר; הוא היה איש אשכולות, דיפלומט בשירות מלכי אירופה, אספן אמנות ואינטלקטואל שדיבר שבע שפות. אך מעל הכל, הוא היה המאסטר של התנועה והבשר.

האיש שמאחורי המיתוס: תולדות חייו

רובנס נולד בגרמניה וגדל באנטוורפן (בלגיה של היום). התקופה המעצבת ביותר בחייו הייתה שהותו בת שמונה השנים באיטליה, שם נחשף ליצירות המופת של מיכלאנג'לו, טיציאן וקאראווג'ו. כשחזר לאנטוורפן ב-1608, הוא הביא איתו סגנון חדש ומהפכני: שילוב של היכולת האיטלקית לתאר גוף אנושי מונומנטלי יחד עם הדיוק הפלמי בפרטים ובמרקמים.

בשיא הצלחתו, רובנס ניהל סטודיו ענק שהיה כמעט "בית חרושת" לאמנות. הוא היה משרטט את הסקיצות (Oil Sketches), עוזריו (ביניהם אנתוני ואן דייק הצעיר) היו מבצעים את הרוב, ורובנס היה חוזר בסוף כדי להוסיף את נגיעות המכחול הגורליות שהפיחו חיים ביצירה.

ניתוח יצירת מופת: "ההורדה מהצלב" (1612–1614)

יצירה זו, הנמצאת בקתדרלת אנטוורפן, היא דוגמה מזוקקת לגאונותו.

• הקומפוזיציה: רובנס משתמש בקו אלכסוני חזק (Diagonal) היורד מצד ימין למעלה לשמאל למטה. האלכסון הזה יוצר תנועה בלתי פוסקת שמובילה את עין הצופה היישר אל גופו של ישו.
• האור והצבע: הגוף הלבן והרפה של ישו מואר באור דרמטי (קיארוסקורו), הבולט על הרקע הכהה והדמויות הסובבות אותו. שימו לב לשימוש הווירטואוזי בלבן – זהו לא לבן שטוח, אלא לבן "בשרי", שקוף למחצה, שמעביר את המוות והקדושה בו-זמנית.
• האנרגיה הגופנית: בניגוד לתיאורים ימי-ביניימים קשיחים, אצל רובנס אנחנו מרגישים את המשקל הפיזי. אנחנו רואים את המאמץ של הגברים האוחזים בגופה, את מתיחת השרירים ואת כובד הבשר. זהו רגע אנושי מאוד, למרות ההקשר הדתי.

הטכניקה: המכחול החי

רובנס ידוע בטכניקה הציורית שלו, שהייתה רחוקה מהדיוק ה"יבש" של חלק מבני תקופתו:

• Glazing (זיגוג): הוא השתמש בשכבות דקות ושקופות של צבע שמן מעל שכבות אטומות, מה שהעניק לעור של הדמויות שלו (במיוחד בנשים, במה שנודע כיופי "רובנסי") מראה זוהר ומלא חיים.
• Bravery of Brushwork: הוא לא פחד להשאיר סימני מכחול גלויים, מה שנתן לציוריו אנרגיה מתפרצת
  

• חשיבותו לעולם האמנות

  רובנס שינה את פני האמנות האירופאית בכמה מישורים:

  1. האמנות כחוויה טוטאלית: הוא הפך את הציור למשהו שחווים עם כל החושים. הציורים שלו אינם רק "תמונות", הם דרמות רחבות יריעה.
  2. השפעה לדורות: ללא רובנס, לא היינו מקבלים את האימפרסיוניזם של רנואר או את האקספרסיוניזם. הדרך שבה הוא טיפל בצבע ובחופשיות של המכחול פתחה את הדלת לאמנות המודרנית.
  3. גישור תרבותי: הוא הצליח למזג את הקלאסיקה של יוון ורומא עם הנוצריות והמציאות היומיומית של צפון אירופה.

  עבור ציירים כיום, למידת עבודתו של רובנס היא שיעור בדינמיקה: איך לגרום לקנבס דו-ממדי להרגיש כאילו הוא פועם, זז ונושם.

  הסקיצות (Oil Sketches) של רובנס נחשבות בעיני חוקרי אמנות רבים ליצירות המרתקות ביותר שלו. בעוד שהציורים הסופיים (שבוצעו לרוב בעזרת עוזרים) הם מונומנטליים, הסקיצות הן המקום שבו אנחנו פוגשים את רובנס ה"נקי" – את היד שלו, את המהירות שלו ואת המחשבה האמנותית הגולמית שלו.

  בניגוד לציירים שציירו סקיצות בעיפרון או פחם, רובנס צייר ישירות בשמן על לוחות עץ קטנים (Panels). הוא היה מכין את הלוח עם שכבת בסיס בהירה (Gesso) ואז מורח שכבה דקה מאוד של חום-זהוב שקוף שנקראת Imprimatura.

  ניתוח טכני של סקיצה טיפוסית:

  1. המכחול ה"רוקד": כשמסתכלים מקרוב על סקיצה של רובנס, רואים שהמכחול שלו כמעט ולא עוצר. הוא משתמש בטכניקה של "רטוב על רטוב". הוא לא מחכה שהצבע יתייבש, אלא ממזג את הגוונים ישירות על הלוח. זה מה שיוצר את תחושת הזרם והחיות.
  2. שימוש בבסיס כצבע פעיל: שימו לב שבסקיצות רבות, רובנס לא מכסה את כל הלוח. הוא משאיר את ה-Imprimatura החומה-זהובה גלויה באזורי הצל. זהו שיעור חשוב לכל צייר: הצל אינו "שחור", הוא פשוט היעדר אור. על ידי השארת תשתית הלוח הגלויה, הוא יוצר עומק אטמוספרי במינימום מאמץ.
  3. ה"היילייטס" (High-Intensity Lights): רובנס שומר את עובי הצבע (האימפסטו) לנקודות האור הגבוהות ביותר. הוא מניח משיכת מכחול לבנה או צהובה בהירה בביטחון מלא על שריר, על קצה של קסדה או על עין. הניגודיות בין הצבע הדליל והשקוף בצל לבין הצבע הסמיך באור היא הסוד של ה"זוהר" הרובנסי.