הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. לפנינו ציורו רב החשיבות / השפעה של פרנס האלס ( 1582-1666 ) , ענק תור הזהב של האמנות הפלמית – אסכולת הארלם – בתקופת הבארוק. בציור מתוארת אשה מבוגרת , בעלת חזות קשת יום, היושבת בפינתו של שולחן , בעודה – כנראה – משוחחת עם מישהו שנעלם מן הציור מעבר לקצהו הימני של הקנבס ואינו נראה . בידה הימנית עסוקה האשה בהרמת מכסה של מאג הבירה הענקי שלפניה. ינשוף ( " חמור סבר " ) נגלה כשהוא יושב על כתפה השמאלית . בגדיה של האשה פשוטים ודהויים למראה ותואמים לאופנה הפרוטסטנטית הצנועה של הארלם בשנות ה 30 של המאה ה 17. פניה של האשה משדרים העווייה מוזרה שפורשה על ידי מבקרים כסימן למאגיה שחורה או לטירוף. את הציור המסקרן הזה יצר פרנס האלס ( FRANS HALS ) , בהארלם, הולנד בשנת 1633 , כשהיה בן 51. זהו ציור בצבעי שמן פשתן על גבי קנבס וגודלו: 75 על 64 ס"מ. האלס מעולם לא קיבל הזמנה ליצור את הדיוקן הזה והוא שמר אותו לעצמו – בביתו – עד יום מותו . שמו של הציור , נקרא – לפיכך – על ידי מנהלי עזבונו של הצייר – בטעות : " המכשפה מהארלם " , מאחר והם זיהו על גב מסגרת התמונה בכתב ידו של האלס , בפלמית , בפחם שחור , דהוי ומטושטש את המילים : HILLE BOBBE VAN HARLEM . יש להניח כי לדמותו של הינשוף – סמל החוכמה והמסתורין – שיושב על כתפה של הזקנה – הייתה השפעה על שיקול דעתם כשהתייחסו אל הציור המופלא הזה כמתאר דמות של מכשפה דמיונית שהופיעה בעיני רוחו של האמן או בהשראה שקיבל ממראה אשה זקנה שראה ברחוב . לימים – נעשה מחקר מעמיק בנושא ואז נפתרה התעלומה . במרשם התושבים הישן של הארלם התגלה רישום של אשה בשם ברברה קלאאס שכינוייה היה : MALLE BABBE ( שימו לב לדמיון בשם הפלמי ) שאושפזה בשנת 1630 בסנטוריום לחולי נפש שנקרא : HET DOLHUYS והיה ממוקם בשערי הארלם , מחוץ לחומת העיר. עוד התגלה כי אחד מבניו של פרנס האלס, פיטר האלס, היה מאושפז בסנטוריום הזה באותם ימים – כך שההערכה היא כי האלס נתקל באשה במעון אישפוזה והחליט לצייר אותה , ביוזמתו , מתוך עניין אישי או סקרנות לשמה . מסתבר כי האשה האמיתית המכונה : " מאלה באבה " , סבלה כל ימיה מפיגור שכלי והייתה גם שיכורה מועדת . המאג – מסמל,כמובן, את השיכרות . ותתפלאו , גם הינשוף הנח על כתפה – מסמל אצל ההולנדים שיכרות . מסתבר כי קיים פתגם הולנדי שגור בפי כל , שתרגומו : DRUNK AS AN OWL ( " שתוי כינשוף !! ) . הציור מאופיין במגע חופשי של המכחול כפי שהיה מקובל בציורי הדיוקנאות שיצר האלס לפרנסתו . פרנס האלס נחשב כיום לגדול אמני הארלם ולנציג הבכיר של אסכולת הארלם בעידן הזהב של הציור הפלמי . הוא נולד בשנת 1582 באנטוורפן למשפחה פרוטסטנטית . כשנולד – הולנד הייתה שרוייה בעיצומו של מרד גדול של 17 הפרובינציות שנקראות כיום " ארצות השפלה " כנגד האימפריה הספרדית ( בית האבסבורג ). ההתקוממות שהחלה בשנת 1568 – נמשכה – למעשה – עד שנת 1648 – ונקראת כיום : " מלחמת 80 השנים ". את המרד הוביל הנסיך וילם מנסיכות אורנג'. מולו ניצב המלך פיליפה השני ( בנו של קרל החמישי ) שביקש לדכא את המרד ביד אכזרית וקשה ולהשליט מחדש את הנצרות הקאתולית בכל רחבי פלנדריה. ואכן, הצליח בסופו של מאמץ , לגרום להתנקשות בחייו של הנסיך מאורנג' שנורה בראשו ביריות אקדח בעיר דלפט ביולי 1584. לאחר מותו של הנסיך , הפעילו הספרדים לחץ עז על המורדים ובין היתר – הטילו מצור כבד – על אנטוורפן , שהייתה העיר הפלמית החשובה ביותר והיוותה את המעוז הכלכלי והתרבותי של 17 הפרובינציות . המצור נמשך מיולי 1584 ועד אוגוסט 1585 ואז נכנעה העיר. הספרדים הנהיגו באנטוורפן שלטון קאתולי נוקשה , ואף נעזרו באינקויזיציה , על מנת לכפות את רצונם על תושבי העיר . מרבית הפרוטסטנטים נסו מהעיר וחיפשו מפלט בערים פלמיות חופשיות שעדיין נותרו כמו : דלפט, אוטרכט והארלם . באותה שנה – נטשו גם בני משפחתו הפרוטסטנטית של פרנס הקטן , שהיה אז בן 3 בלבד, את ביתם והתיישבו בהארלם . האלס התגלה ככשרוני מאוד ולימים – למד – אצל בכיר מורי הציור של הארלם , קרל ון מנדר, שהיקנה לו שליטה ויכולת ליצור ציורי דיוקנאות מופלאים – בעיקר באמצעות תעתועי שימוש בצבע . די במהירות , הפך האלס לאמן דיוקנאות של אצילים וסוחרים עשירים ובני משפחותיהם ופיתח סגנון בארוק עצמאי ששילב ריאליזם מפורט ומעמיק , תוך שימוש בצבעים ססגוניים ומלאי חיים – שלעתים הוחלפו בבת אחת בהתמקדות בצבע שולט אחד – כמו : חום , לגווניו. כך – בציור שלפנינו. כיום מוגדר סגנונו של פרנס האלס כמוביל ב " אסכולת הארלם " , וזאת בזכות יכולתו המתמדת לשפר, לשכלל ולחדש – ובעיקר – לנתק עצמו מכבלי המסורת הישנה. ואכן, נוצר ביקוש גדול ליצירותיו של האלס והוא נחשב אז למוכשר ומצליח . אין ספק כי פרנס האלס היה חדשן ומצליחן בראשית דרכו . בשנת 1644 אף נבחר לתפקיד ראש גילדת ציירי הארלם . אך עד מהרה החל האמן להסתבך במהלכים ובהשקעות כלכליות כושלות , נהג לשתות לשוכרה , וביזבז הון תועפות שלא היה בהישג ידו על ה " חיים הטובים " , כביכול , של תענוגות העיר. האלס החל לסבול מקשיים כלכליים ונגרר פעם אחר פעם על ידי נושיו לבית המשפט . במקביל הלך ודעך המוניטין שלו כצייר דיוקנאות , מכיוון שאיחר באופן כרוני לבצע ולמסור בזמן את ההזמנות שקיבל והן , כמובן , הלכו והתמעטו . בשנת 1652, כשהיה האלס בן 70 , פשט את הרגל ואולץ – למעשה – למכור את כל רכושו כדי ליישב חוב ענקי . לפי פירסומים שונים – רשימת המצאי שאותר ונמכר כללה רק 3 מזרנים ומספר שמיכות וכריות , מזנון עץ, שולחן אוכל ו 5 תמונות שלו שקישטו את קירות הבית שלא היה בבעלותו . בין הציורים שנמכרו על ידי כונס הנכסים נמצא הציור הנפלא הזה שנותר ברשותו וכנראה – נמכר תמורת פרוטות . משנת 1664 ועד מותו התקיים האמן פושט הרגל אך ורק מקיצבה עירונית דלה . לאחר מותו של פרנס האלס בשנת 1666 ( מאלה באבה – ה " אמיתית " מתה בסנטוריום שלה בשנת 1663 ) , כשהוא בן 84, נעלם פרנס האלס מתודעת הציבור למשך בדיוק 200 שנה !!! למען הדיוק – הוא נחשב לאמן כה שולי כך שיצירותיו , אם נמכרו בכלל, נמכרו תמורת עלות המסגרת שלהן . ואז – כעבור 200 שנים – התחולל הנס….. במינכן התקיימה בשנת 1863 תערוכה יוצאת דופן שבה הוצגו עבודותיהם של כ 30 אמנים פלמיים שמייצגים אסכולות שונות בימי עידן הזהב של פלנדריה ובהן : דלפט, אוטרכט והארלם . בערב פתיחת התערוכה השתתף הצייר המפורסם גוסטב קורבה ( GUSTAVE COURBET ׁ) שנעמד מול ה MALLE BABBE VAN HARLEM כשהוא משתאה ונרגש. הוא התיישב והחל להעתיק את הציור במקום . העתק הציור של פרנס האלס שיצר קורבה מוצג החל משנת 1867 ב " קונסטהאלה " של האמבורג . קורבה עורר בכל רחבי אירופה הנחשפת לאמנות חדשה – גלי עניין ביצירותיו של פרנס האלס . הבולט שבין המושפעים החדשים מעבודתו בת 230 השנה של האמן הפלמי הנשכח היה אדואר מאנה ובעקבותיו – רבים מממשיכי דרכו . כולל פיקאסו. מחיריהם של ציוריו של פרנס האלס הלכו והאמירו , במיוחד לאחר שאספני אמנות אמריקניים החלו לפקוד את ערי השוליים ההולנדיות ונדהמו לשמוע כי הארלם – בירתה הקטנה של צפון הולנד , המרוחקת בסך הכל כ 20 ק"מ מאמסטרדם – הייתה מרכז אמנותי ותרבותי ענק במחצית הראשונה של המאה ה 17. פעלו בה אז מאות ציירים שהפיקו בתוך ארבעה עשורים – כ 100,000 ציורים נחשבים. בשנת 1874 רכש ה " גמלדה גאלרי של ברלין " ( המוזיאון העירוני ) את ה MALLE BABBE והציור הנפלא הזה של פרנס האלס מוצג בו בגאון גם כיום. במקביל – בהארלם ( שעל שמה נקרא רובע " הארלם " בעיר ניו יורק ) , הוקם מוזיאון " פרנס האלס " שמהווה כיום אטרקציה תיירותית מרכזית בעיר . המוזיאון שוכן ברחוב של בתי מגורים ישנים , מהמאה ה 17, בני תקופת חייו של האמן , במבנה שבו פעל מוסד סיעודי לקשישים החל משנת 1608 ושופץ במאה ה 19 כדי לאכלס בית יתומים . מעל שער הכניסה של המוזיאון מוצבים 3 פסלים ובחצר הפנימית – גן יפה . והכי חשוב – במוזיאון מוצגים עשרות מציוריו של פרנס האלס שכבר לא יישכח לעולם !!
