הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו 13 ציורי דיוקנאות , בצבעי פסטל על גבי ניר, שיצרה אמנית מופלאה בשם: רוזאלבה קאריירה ( 1675-1757 ) , ציירת רוקוקו בת ונציה , ששמה אינו די מוכר, למרבה הצער. רוזאלבה נחשבת לאמנית הראשונה בהיסטוריה שיצרה את עבודותיה המושלמות בפסטל . ורק בפסטל . עד שעשתה כך, כל האמנים שקדמו לה השתמשו בפסטל בעיקר לעבודה על רישומי צבע לא פורמליים וליצירת סקיצות לציורים . כאישה , הותר לרוזאלבה לצייר ולמכור רק ציורי נשים או בהזמנה מראש – דיוקני אנשי אצולה – ולכן החליטה כשהחלה לצייר לפרנסת משפחתה מאוחר יחסית , בשנת 1703 ( בגיל 28 ) – להתמחות בציורי דיוקנאות , יצרה בפסטל ועד מהרה נחשבה למומחית מספר אחת בתחום ולמקובלת בחצרותיהם של מלכים בכל רחבי אירופה . סיפורה האישי של רוזאלבה קאריירה ( ROSALBA CARRERA ) הוא מרתק . רוזאלבה נולדה בונציה . אביה , אנדריאה קאריירה היה פקיד בדרג בינוני בארמון הדוג'י של ונציה – ממוצא יהודי – שנפטר כשהייתה ילדה קטנה . אמה היתה אלבה פורסטי, שנחשבה לרוקמת תחרה מפורסמת . כשנותרה אלמנה , הסתייעה האם בבתה הקטנה שזוהתה על ידה כמוכשרת מאוד – על מנת לאייר עבורה עיצובים שונים עבור עבודות התחרה שלה. הילדה עשתה זאת בפסטל על ניר והצטיינה בכך. אט אט נחלשו עסקי התחרה והמכירות התמעטו ורוזאלבה נטלה על עצמה בשנת 1701 ( כשהיתה בת 26 ) מלאכה נוספת והחלה לעסוק בעיטורים מיניאטוריים למכסים של תיבות טבק להרחה שנפוצו בונציה . במקביל , מימנה לעצמה שיעורי ציור אצל צייר וחרט ונציאני בשם : ג'וזפה דיאמנטיני – וכשהוא הודה בפניה שהיא הרבה יותר מוכשרת ממנו – החלה ללמוד אצל הצייר הונציאני , אנטוניו בלסטרה – והתעלתה גם עליו . היא עשתה מספר ניסיונות לצייר דיוקנים עצמיים שלה בפסטל – ובשנת 1703 – החלה לקבל הזמנות וליצור דיוקנאות של נשים – תמורת תשלום נאה . מזלה הגדול של רוזאלבה שיחק לה בשנת 1712 – כאשר זכתה בפטרון עשיר . סוחר תבלינים ונציאני עשיר בשם : אנטוניו זאנטי , הזמין אצלה ציור אלגורי של אישה יפה המייצגת את תחביבו : " מוסיקה ". זאנטי ממש התלהב מהציור שהוגש לו – ובמשך השנים הבאות רכש רבות מעבודותיה ויותר מכך, בזכות קשריו המסועפים עם סוחרים , בנקאים ואספני אמנות למיניהם – הפיץ את שמה של רוזאלבה ברבים . קשריו של זאנטי הניבו עבור הציירת האנרגטית והמוכשרת – הזמנה בחסותו של אחד הרוטשילדים , בנקאי עשיר מפריז , הזמנה לעיר האורות – והיא יצאה בשנת 1719 לצרפת ושהתה שם על חשבון הברון במשך 18 חודשים רצופים שבהם הוזמנו אצלה : 50 ציורי דיוקנאות של אצילים ונשותיהם – כששיא הביקור בפריז היה כשהוזמנה בשנת 1720, לארמונו של המלך לואי ה 15 ( שעדיין היה אז הדופין : יורש העצר ) וציירה את דיוקנו . כשרוזאלבה שבה לונציה – היא הוצפה מיד בעבודה רבה – ועד מהרה היתה יכולה לרכוש לעצמה בית מפואר עם סטודיו גדול – בו העסיקה מספר שוליות . ההתמחות שלה בפסטל – הקסימה את לקוחותיה – רוזאלבה הצליחה לנקוט בזכות השימוש בפסטל בסגנון ציור " מעורפל " ולציורי הדיוקנאות שיצרה בצבעים עדינים ובהירים שהותירו על גיליון הניר הלבן קצוות רכים ומשטחים מחמיאים – נוסף נופך של מסתורין . הביקוש לעבודותיה התעצם . בין היתר , הזמינו אצלה דיוקנאות : המלכים – מקסימיליאן ה 2 מבוואריה , פרדריק ה 2 מדנמרק , אוגוסט ה 3 מפולין שהיה גם דוכס ליטא ( ורכש ממנה : 150 מיצירותיה ) וג'ורג' ה 3 מהממלכה המאוחדת ( שאף הוא רכש מרוזאלבה עשרות ציורים עבור " אוסף הכתר הבריטי " ) . בשנת 1730, כשמלאו לרוזאלבה קאריירה 55 שנים – כבשה פסגה חדשה – כאשר הוזמנה לחצר הקיסר קרל ה 6 בוינה כדי להכין פורטרט של רעייתו, הקיסרית אליזבט כריסטינה מבראונשוויג – וולפנדיטל . עבודתה המפורסמת ביותר של אמנית הרוקוקו המחוננת , רוזאלבה קאריירה , היא למעשה אגד של 4 ציורי פסטל שמימיים : " עונות השנה "- " סתיו ", " אביב " ו " קיץ " נוצרו בשנת 1725 בונציה ו " חורף " נוצר בלונדון בשנת 1726. כל הסט מוצג כיום ב " אוסף הכתר הבריטי " – בארמון האמפטון קורט . בשל העובדה שמרבית העבודות שיצרה רוזאלבה נוצרו על גבי ניר – נדרש לאכסן אותן תחת שמירה מיוחדת ורבות מהן זקוקות שימור מיוחד ואף הליכי רסטורציה ושיחזור . באוסף הכתר הבריטי עוסק בשימור ציוריה של רוזאלבה צוות קבוע לצורך זה . מרבית ציוריה של האמנית הגדולה ויוצאת הדופן הזו – מוצגים בשני מוזיאונים חשובים בארה"ב : ה " ארט אינסטיטיוט אוף שיקאגו " וה " מוזיאון לאמנות של בוסטון " וכן – בארמונות משפחת המלוכה הבריטית ב " אוסף הכתר ". בשנת 1745 , כשהיתה רוזאלבה בת 70 היא לקתה במחלת עינים קשה והתעוורה לחלוטין – בהדרגה . היא מתה בשנת 1757 – כשהיא בת 82 , בונציה , עיר הולדתה .
