רוקוקו הוא זרם אמנותי שהתפתח בצרפת במאה ה-18, לאחר תקופת הבארוק, ונמשך עד אמצע המאה. הוא מאופיין בקווים קלילים, נושאים מעודנים ורומנטיים, שימוש בצבעים בהירים ופסטליים, ואווירה של הנאה ותחכום. בניגוד לבארוק הכבד והדרמטי, הרוקוקו מדגיש את החיים היפים, את האינטימיות ואת הנאות הרגע.
ציירים בולטים ברוקוקו:
ז'אן-אנטואן וַטו (Jean-Antoine Watteau) – אחד מחלוצי הרוקוקו. נודע בזכות הציורים שלו המתארים "חגיגות כפריות" (Fêtes Galantes), המשלבות דמויות מהחברה הגבוהה בנופים כפריים אידיליים. אחת מיצירותיו המפורסמות היא "הפלגה לקיתרה" (The Embarkation for Cythera), שבה מוצגת קבוצה של אוהבים המפליגים לאי האהבה המיתולוגי. וַטו הצטיין ביכולת שלו לתאר את הרגעים החולפים של הרגש והיופי.
פרנסואה בושה (François Boucher) – צייר ששמו נודע בציורים מלאי חן ותשוקה, במיוחד של אלות ודמויות מיתולוגיות. יצירותיו כמו "הולדת ונוס" ו-"היגריית האלה דיאנה" מציגות דמויות באווירה חושנית, עטופות בבדים רכים ותאורה פסטלית. בושה נחשב לצייר החצר של המלך לואי ה-15, והיה גם מהמשפיעים ביותר על סגנון הריהוט והעיצוב הפנים של אותה תקופה
ז'אן-הונורה פרגונאר (Jean-Honoré Fragonard) – פרגונאר ידוע בזכות יצירות המשלבות קלילות, שובבות והנאה מהחיים. אחת העבודות המפורסמות שלו היא "הנדנדה" (The Swing), המתארת אישה צעירה מתנדנדת באוויר, בזמן שבן זוגה צופה בה בהנאה. היצירה, כמו רבות של פרגונאר, מלאה ברמיזות אירוטיות ועדינות, עם דגש על תנועה וצבעים קלילים.
השפעת הרוקוקו: הרוקוקו נחשב לייצוג של חיי האצולה והאליטה בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית. האמנות שיקפה את אורח החיים הנהנתני והקליל של התקופה, אך גם זכתה לביקורת בשל כך שנתפסה כשטחית וחסרת עומק. עם זאת, יש להעריך את טכניקות הציור החדשניות, השימוש באור וצבע, והרגישות הרגשית שניכרת בעבודות.
זרם הרוקוקו נחלש עם עליית הניאו-קלאסיציזם, שהביא עימו גישה רצינית יותר, אך ההשפעה של אמני הרוקוקו ניכרת עד היום, במיוחד בכל הקשור לעיצוב, דקורציה ותפיסות של יופי ואלגנטיות.
