מהפכה צבעונית בעולם האמנות
פופ ארט (Pop Art) הוא אחד מהזרמים המשפיעים והבולטים ביותר במאה ה־20, שנולד בשנות ה־50 באנגליה והתפרץ בעוצמה אדירה בארצות הברית בראשית שנות ה־60. סגנון זה סימן תפנית חדה מתפיסות המודרניזם והאקספרסיוניזם המופשט ששלטו קודם לכן, והציב במרכזו את תרבות הצריכה, המדיה והחיים היומיומיים.
מקורות ההשראה להתפתחות הסגנון
שורשי הפופ ארט נעוצים בשינויים החברתיים והתרבותיים שלאחר מלחמת העולם השנייה:
כלכלת שפע ותרבות צריכה – אמריקה ואירופה נכנסו לעידן של פרסום המוני, טלוויזיה, מוצרי צריכה חדשים ודימויים פרסומיים שכיסו את המרחב הציבורי.
ביקורת על "אמנות גבוהה" – הפופ ארט יצא כנגד האליטיזם של עולם האמנות, וביקש להראות שגם פחית מרק או חפץ יומיומי יכולים להפוך ליצירת אמנות.
ההשפעה מהתקשורת ההמונית – קומיקס, פרסומות, מגזינים, קולנוע וכוכבי תרבות הפכו למקורות השראה עיקריים.
תגובה לאקספרסיוניזם המופשט – בעוד האקספרסיוניסטים הדגישו את הרגש האישי והציור האינטואיטיבי, הפופ ארט פנה אל החזות החיצונית, הצלולה, ולעיתים הקרירה של דימויים מוכנים מראש ("Ready-made imagery").
התפתחות באנגליה ובארצות הברית
אנגליה – כבר בשנות ה־50 קבוצת "העצמאיים" (Independent Group) בלונדון, שכללה את ריצ'רד המילטון ואדוארדו פאולוצי, יצרה עבודות שהתבססו על קולאז'ים מפרסומות, טלוויזיה ומוזיקה פופולרית. המילטון הגדיר את הפופ ארט כ"פופולרי, חולף, מתכלה, זול, המוני, צעיר, שנון, מבריק ועסיסי".
ארצות הברית – כאן זכה הזרם לפריצה אדירה: אמנים כמו אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, קלאס אולדנבורג ורוברט ראושנברג עיצבו את שפת הפופ ארט והפכו אותה לסמל תרבותי עולמי.
ציירים בולטים ותרומתם
אנדי וורהול (Andy Warhol)
מלך הפופ ארט האמריקאי. וורהול השתמש בטכניקת הדפסי המשי כדי לשכפל דימויים של מוצרי צריכה (פחיות המרק של קמפבל) ושל כוכבי תרבות (מרילין מונרו, אלביס פרסלי). יצירתו ביקשה להראות כיצד הדימויים בתרבות ההמונים משועתקים שוב ושוב עד שהופכים לאייקונים.
רוי ליכטנשטיין (Roy Lichtenstein)
ליכטנשטיין לקח את שפת הקומיקס – בועות דיבור, נקודות הדפס "בן־דיי", צבעים שטוחים וקווים עבים – והפך אותה לאמנות גבוהה. ציוריו הגדולים של חיילים, נשים רגשניות וסצנות דרמטיות משקפים כיצד תרבות הצריכה והמדיה שולטות בנרטיבים של חיי היום־יום.
קלאס אולדנבורג (Claes Oldenburg)
אמנם נודע בעיקר בפיסול, אך עבודותיו מושתתות על הרעיון הפופ־ארטי: חפצים יומיומיים מוגדלים בקנה מידה עצום (המבורגרים, גלידות, מכשירי חשמל). בכך הוא מראה כיצד התרבות החומרית חודרת לחיים ומעוותת את תפיסתנו.
ריצ'רד המילטון (Richard Hamilton)
באנגליה, המילטון יצר את הקולאז' האיקוני Just what is it that makes today’s homes so different, so appealing? (1956), שנחשב ליצירת הפתיחה הרשמית של הפופ ארט.
המשמעות וההשפעה של הפופ ארט
פופ ארט לא היה רק סגנון חזותי – הוא היה אמירה תרבותית. הוא ביטא את חדירת התקשורת, הפרסום והצריכה אל התודעה, ושאל שאלות על ערך האמנות, מקוריות, שעתוק, וגבולות בין "גבוה" ל"נמוך".
השפעתו ניכרת עד היום בעיצוב גרפי, אופנה, פרסום ואמנות עכשווית. יצירות פופ ארט הפכו לאייקונים של המאה ה־20 – בדיוק כמו מוצרי הצריכה שהן מתארות.
ציור הפופ ארט נולד מתוך שינויים תרבותיים עצומים והציב מראה מול החברה המודרנית. הוא שבר מוסכמות, הציב את היומיומי במרכז הבמה והפך את הצבעוניות, ההומור והביקורת החברתית לשפה אמנותית חדשה שהשפעתה חיה ובועטת גם כיום.
