הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
הציור המופלא שלפנינו נקרא : ״ הכרם האדום ״ ( THE RED VINEYARDS AT ARLES ) והוא הציור היחידי שהאמן הגאוני והמיוסר , וינסנט ואן גוך מכר בימי חייו ! ואן גוך השלים את היצירה הזו בחודש נובמבר 1888. זהו ציור בצבעי שמן על בד שגודלו – 93 על 75 ס"מ ובדרך כלל אינו זמין לתצוגה בתערוכות מחוץ לרוסיה , שכן הוא שייך ל " מוזיאון פושקין " שבמוסקבה אשר אינו נוהג להשאיל יצירות שבבעלותו לצורך תצוגה ברחבי העולם. " הכרם האדום " מצוי בפאתי העיירה ארל , בחבל פרובנס, שבה התגורר ואן גוך ב " בית הצהוב " החל מחודש פברואר 1888, לאחר שעזב את בית אחיו , תיאו , ברובע מונמרטר שבפריז – כשהוא שוב שקע בדיכאון עמוק . בפריז פגש ואן גוך במקצת הציירים האימפרסיוניסטים והפוסט אימפרסיוניסטים והתרשם במיוחד מפול גוגן שהיה מבוגר ממנו ב 5 שנים , ועמו נטה להתיידד ואף רחש לו כבוד רב , על אף שהלה נחשב לאמן נפוח במיוחד מחשיבות עצמית . ואן גוך הושפע מדרך השימוש של גוגן בצבעים העזים – ובעיקר : אדום וצהוב – ונהנה ללמוד ממנו כיצד ליישם את דרך הציור היפנית , שנלמדה והשפיעה מאוד בפריז בסוף המאה ה 19 . בתקופה שבה שהה ואן גוך בארל ( בין חודש מרץ 1888 לחודש דצמבר 1888 ) הפליא ואן גוך לצייר והשלים חלק ניכר מעבודותיו הטובות ביותר. באוקטובר 1888 הגיע פול גוגן לארל , לפי הזמנתו של וינסנט והתגורר עמו בביתו . השניים נהגו לצייר ביחד בטבע . הם אף חלקו חלום משותף , להקים יחדיו – קומונה של ציירים – שתפעל בצוותא , חלום שלא התגשם – לאחר שריב נורא שהתגלע ביניהם – מסיבה שפשרה אינו ברור דיו עד היום , קטע את ידידותם ( יתכן שגם קטע – איכשהו – את אוזנו של ואן גוך ), ועד מהרה גרם לכך שגוגן יעזוב את ארל . לאחר שגוגן נטש את ידידו המיוסר, התמוטט ואן גוך , שקע בדיכאון עמוק במיוחד וחדל ליצור כמעט לגמרי. מעט מאוחר יותר , בחודש מאי 1889 – אישפז עצמו מרצון בבית חולים לחולי נפש בעיירה " סנט רמי " שבדרום צרפת . במהלך החודשיים שבהם פעלו ואן גוך וגוגן ביחד, בארל, הזדמנו השניים פעמים רבות לכרם המקומי הגדול שבפאתי העיירה. הימים היו – ימי סתיו , ושני האמנים שהעריצו – צבע – הוקסמו מהכרם ומהנהר הסמוך לו , שבחדשי הסתיו – נצבעו בצבעי אדום וצהוב , ככל שהימים התקצרו . ואן גוך צייר את הכרם האדמדם בגוונים מרוככים במיוחד והצליח לתאר טוב במיוחד את אור השמש, המחוויר לאיטו, בטרם שקיעה , ומהלך בדרך של כישוף קסום , על פני הנהר הסמוך. באותם ימים פעלה בבלגיה קבוצה של 20 אמנים פורצי דרך – שכונתה : ה LES 20 . הקבוצה נהגה להציג תערוכה קבוצתית משותפת במהלכו של הרבעון הראשון של כל שנה קלנדרית ולהזמין מספר אמנים זרים להשתתף עמם בתערוכה . אחד מחברי הקבוצה היה הצייר האימפרסיוניסטי הבלגי , אז'ן בוש , שהכיר את ואן גוך – באמצעות פול גוגן – כששהה בפריז. כשבוש ביקר את השניים בארל וראה את העבודות שיצרו ואן גוך וגוגן זה לצד זה – ובעיקר את ציורי " הכרם האדום " שלהם, הוא החליט להזמין את שניהם להציג את עבודותיהם בתערוכה השנתית של ה " ארט אקספו " שהקבוצה שבה היה חבר אירגנה . הציור המופלא של ואן גוך נבחר להיות מוצג בתערוכת ה " LES 20 " שהתקיימה לראשונה ב " מוזיאון אוף מודרן ארטס " בבריסל , בחודש מרץ 1890. ביחד עם ואן גוך וגוגן – נבחרו להציג בה אמנים מוכרים נוספים , כמו : אודילון רדון , פול סזאן , פול סינייאק , טולוז לוטרק ואלפרד סיסלי. והפלא ופלא : הציור – " הכרם האדום " של וינסנט ואן גוך , נמכר , במסגרת התערוכה – תמורת 400 פרנקים צרפתיים ( סכום השווה כיום ל 1500 דולר ) . הרוכשת הייתה לא אחרת מאשר אנה בוש ( 1848-1936 ) , מצנטית וציירת בלגית – אחותו של אז'ן , האמן שהזמין את ואן גוך להשתתף בתערוכה . צחוק הגורל האכזר הוא כי את התמונה היחידה שעלה בידו למכור בעודו בחייו , עשה זאת – ואן גוך – במסגרת תערוכה שבה לא זכה להשתתף , באופן אישי, בעצמו . כשהתערוכה הוצגה בבריסל – במרץ 1890 – היה ואן גוך מאושפז בבית החולים לחולי נפש ב " סנט רמי " – כעבור חודשיים – בחודש מאי – השלים ואן גוך אישפוז בן שנה תמימה ועבר לטיפול אמבולטורי בקליניקה של פול גאשה, בעיירה : " אובר סור אואז " , שליד פריז וב 29 ביולי 1890 – התאבד , כשהוא בן 37 בלבד , וזאת – 4 חודשים לאחר שמכר את הציור הראשון והאחרון בכל ימי חייו.. האומללים . אך סיפורו של הציור – " הכרם האדום " – טרם הושלם. בשנת 1910 נרכש הציור המופלא הזה בפריז , על ידי אספן האמנות האירופאית הגדול בהיסטוריה של רוסיה הצארית – סרגיי איוואנוביץ' שצ'וקין ( SHCHUKIN ) . שצ'וקין שחי בארמון עתיק ומפואר ליד סנט פיטרסבורג , ששמו : " ארמון טרובסקוי " הזדמן לפריז בשנת 1897 ואז נחשף לאמנות האימפרסיוניסטית , התלהב ממנה והחל לרכוש כמעט מכל הבא ליד. כבר בביקורו הראשון בצרפת רכש עבודה של קלוד מונה . בהמשך רכש יצירות רבות של פול סזאן ופול גוגן , ויצירות אלו קישטו את קירות ארמונו רחב הידיים ברוסיה . לימים – נודע שצ'וקין בחברותו האישית עם הצייר אנרי מאטיס ואולי , אף כאחד מפטרוניו . מאטיס יצר במיוחד עבורו גירסה פרטית של יצירתו המפורסמת ביותר – " הריקוד " – שמסמלת את נקודת המיפנה בקריירה שלו ונחשבת לאחת מיצירות האמנות החשובות ביותר במאה ה 20 . יצירה זו נוצרה עבור שצ'וקין – בגירסתה הפרטית – בשנת 1909 , ביחד עם היצירה – " מוסיקה " משנת 1910 , כחלק מזוג עבודות שתמיד מוצגות במוזיאונים שברוסיה – ביחד . אז רכש שצ'וקין גם את " הכרם האדום " של ואן גוך – ביחד עם היצירה " קפה לילה " – וב 1911 פתח את ארמונו פעם בשבוע בפני הציבור הרחב כדי לאפשר לאריסטוקרטיה הצאריסטית לצפות באוסף העצום והמרשים שלו . אך גם ימי תהילתו של שצ'וקין הגדול לא ארכו . המהפיכה הבולשביקית של שנת 1917 לא איחרה לבוא . הממשלה הקומוניסטית החרימה מיד והלאימה את ארמונו של האספן הרוסי על כל האוסף המרהיב שבו והפכה אותו למוזיאון ממשלתי שנקרא : " המוזיאון הסובייטי לאמנות מערבית חדשה " . שצ'וקין עצמו נמלט לגרמניה ולבסוף – הגיע לפריז, ומת שם . בשנת 1948 הועבר רוב האוסף של שצ'וקין מהארמון העתיק שלו – ל " מוזיאון פושקין " במוסקבה , שמציג אמנות מערבית מודרנית ויתרתו – כמו ציור ה" ריקוד " של מאטיס , ל " ארמיטאג' " – המהולל – בסנט פיטרסבורג.
